סטף שרון / ועיניה היו בוהקות |
עיניה היו בוהקות
עת הייתי נשכב לצידה
מילותיה ריסיי מלטפות
גופי הבלום רעדה
שיריה הנוגים מרכינים
את ברושי שערי האבוד
ופחדי לאיטם נמוגים
ברחש לטיפתה המדוד
אצבעותיה חרשו מנגינה
תלמים על עורפי הסמור
זרועותיה פרטו נעימה
על משעול גופי הקמור
והיה לי ברור נשיקת אהבה
כי נגעתי מהות על פלגי חדוותה
עת הרוח לחש המיית ערבה
כבה לבי באחת עם שחר לכתה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|