במקום בו עומדות הזונות
לא רואים את הים
ושנינו מתרחקים
זה מזו לאט
את עייפה
ואני נשבר בקלות
שנינו צוברים דרכים
ומאבדים הזדמנויות
תביטי על הזונות
איך הן עומדות כול הלילה
תביטי עלינו
איך אנחנו
מתקפלים
הפחד בעיניים
המדע של היד
ואת ידעת שאת אוהבת
אני לא ידעתי
בשביל מה
השארנו את המרפסת פתוחה
ועמדנו שם רגעים
הבטנו באנשים שחולפים
גם אנחנו רצינו
חלומות גדולים
סיפורים קטנים
במקום בו עומדות הזונות
לא רואים בשעה כזאת את הים
את המרחק
לא נצליח
להספיק לעולם
יש משהו
חסר וודאות
נטול שמחה
אני שותק
ואת הולכת
זה תמיד נגמר
במבט
יכלתי לאהוב אותך לנצח
אם הייתי מבין מה זאת אומרת
ואת היית יכולה לקום כול בוקר
ולא להרגיש שמשהו נאבד
תוכניות טלוויזיה
משדרות אותנו בכמה חלקים
בחדשות
מריצים תמונות מאזור האירוע
הפסקנו לפחד
התחלנו להבין
אני מדליק סיגריה
יוצא החוצה
יש קור של לילה ינואר
אני לא מפחד משום דבר
את לא באה יותר להחזיק את היד
סימנים עוברים
מתגלים בבת אחת
אי אפשר להסתיר דבר
ברחוב שהזונות עומדות
עוברת ניידת
ואחר כך לא רואים את הים
אני מכין לך קפה
ואחר כך מגיש לך
מתיישב קורא עיתון
שנינו לא מצליחים לישון
ונותנים לשקט
לקחת הכול
לא מבקשים דבר בחזרה
אני מכבה את האור
קמים הולכים
מכבה את האור
לא רואים את הים
ואז שוב שתיקה
גם אנחנו רצינו סיפורים גדולים
חלומות
משהו ישן.