כולם ידעו שהוא לא באמת אהב אותה, אבל לא היה אכפת להם בכלל.
במקום שאני באה ממנו, לא אכפת לאף אחד מה קורה.
כולם ידעו שהוא לא באמת רצה אותה, אבל הם התנהגו כאילו הכול
בסדר ושהכול נהדר.
וכשהיא בכתה מישהו בא לנחם אותה? מישהו בא להגיד לה שתירגע
ולנסות לגרום לה לחייך? מישהו? במקום שאני באה ממנו אסור
לבכות, אם בוכים נשארים לבד. כנראה זאת החולשה שלהם.
כולם ידעו שזה נגמר בניהם והזמן עשה את שלו. הוא עם מישהי אחרת
והיא כמובן לבד (כי היא בוכה) כנראה שהיא באמת אהבה אותו אחרת
כבר הייתה חוזרת לעצמה ואומרת "איך הייתי איתו?
איך אהבתי אותו?" אבל כל מה שהיא עושה זה לבכות. הלוואי והייתה
לי איזה דרך לרחם עליה.
במקום שאני באה ממנו אין רחמים. כל אחד צריך להסתדר בעצמו, כל
אחד דואג לעצמו, כל אחד ורק הוא בלבד. היא מנגבת את הדמעות שלה
בחתיכה של טישו לבן, קמה באיטיות, לעבר הדלת היא שולחת מבט חד.
אולי אני קוראת את המחשבות שלה אבל באותו הרגע ידעתי שהיא תצא.
תסבירו לי לאן היא נעלמה. כמו רוח שחדלה לנשוב שקרני השמש הכו
בחוזקה על הראש, כמו גשם בלי עננים, כמו שקט עם רעש. במקום
שאני באה ממנו יש רק ריח של עשן ואלכוהול. אולי זה בגלל שהיא
החליטה להשתכר ולמות מסרטן בסופו של דבר. מתי תביני שהוא כבר
לא נמצא שם בשבילך... הוא שכח ממך, יש לו דבר יותר טוב אז הוא
לא צריך אותך, הכול נגמר בניכם לתמיד תצאי מזה כבר!!! במקום
שאני באה ממנו אסור לצעוק, בגלל זה הכול שם כל כך שקט (ומסריח)
כל דבר שם הוא מעופש, אפילו האנשים... הם כבר לא בני אדם הם
יצורים, מפלצות! כולם יודעים את האמת אבל לא אכפת להם. רק בגלל
שהם חושבים רק על עצמם. אם הם יראו גופה מדממת על הריצפה, אתם
חושבים שהם יטרחו להזמין אמבולנס? הם רק יסתכלו בה ויפנו את
העורף.
הם לעולם לא יחשבו על בני אדם אחרים חוץ מעל עצמם. למה? כי הם
יודעים שאם זה יקרה כבר לא יסתכלו עליהם בצורה אחרת. הם כבר לא
יהיו כמו פעם, הם ישתנו לטובה. הם לא רוצים שיאהבו אותם, הם
רוצים להיות לבד כי ככה טוב להם. הם מאושרים, הם שמחים ובוכים
מרוב אושר. אלו לא דמעות של עצב, לא דמעות של דיכאון. לא של
כלום. החיים האלו דופקים פה את כולם. אני לא היחידה שמשוגעת
כאן. אני שונאת אתכם!!! שונאת אתכם כל כך... אתם מגעילים אותי,
אתם זבלים, נבלות... במקום שאני באה ממנו אסור לקלל, בגלל זה
אף אחד לא מדבר שם. כל מילה שאתה רוצה להגיד זאת קללה... אני
מקוללת..
רק אם הוא היה באמת אוהב אותה ורוצה אותה הכול היה שונה. אם
כולם היו אומרים לה מה באמת הולך אולי הסוף היה בסדר. אולי היא
לא הייתה בוכה והוא לא היה עוזב עם מישהי אחרת, אולי אני עכשיו
לא הייתי כאן.. כי אני זאת שמתחזה להיות מישהי אחרת... ואם
באמת אכפת לי אז למה אני כותבת..?
בעולם שלי כולם שבויים בתוך תרדמת... ואולי.. רק אולי... יהיה
עולם יותר טוב מחר...