הוא הצטנף בתוך עצמו.
הצטנף... מילה מוזרה. מזכירה צנפה - הוא נזכר שהייתה פעם חיה
שהכיר שצנפה, חיה שהיה נהוג לאלף לרכיבה. לא משנה, זה לא חשוב
עכשיו.
על רצפת תאו היה קש. דלי מים נשען על אחד הקירות. המתג שלו היה
מונח על דלת התא.
לא, מתג זה לא כואב, רק דורש הסתגלות, זה לא כואב אם מי שרוכב
עליו יודע לרכב.
הוא ניער את ראשו שפוני עיטר את קידמתו וזנב סוס עיטר את
אחוריו.
הוא צריך לישון, הוא לא יודע מה יהיה מחר.
האוכל לא רע, לא שהוא מכיר אוכל אחר, אבל הוא מזין ומחזק אותו.
הוא חזק ויכול לרוץ למרחקים ארוכים, לסחוב את רוכבו למקום שהוא
עצמו לא רצה להגיע אליו, אבל הוא יגיע אליו בכל זאת.
הוא זכר שפעם היה חופשי. לא בדיוק חופשי, הוא כן היה כבול
למסגרות חברתיות, לעבודה שלו, למשפחה שלו, למעמדו בקרב חבריו,
למעמדו בעולם...
הוא לא חשב שיוכל לשכוח את משפחתו.
אבל הוא כן.
זה מה שקורה כשמי ששולט בו הם יצורים חכמים הרבה יותר ממנו,
הוא נעשה טיפש.
פעם הוא היה חכם, מאוד חכם.
הוא לא זכר מה עשה לפני הפלישה.
זאת בכלל הייתה פלישה?
חייו הפכו לשגרה כה מוזרה מאז... הוא חושב שהם הזמינו אותם, הם
הזמינו מישהו שישלוט עליהם.
פעם הוא היה חכם...
בהמה. הוא חשב על עצמו.
עוד מילה מוזרה.
מה זה בהמה?
חיה?
חיה שונה מאיתנו, אוכלת עשב.
גם אני אוכל עשב. בערך, זה ירוק בכל מקרה. אני מריח כמו בהמה.
באמת?
איך בהמה מריחה?
כמו חיה.
אתה חיה.
אני חיה.
הוא העביר את ידו על שיניו, הן היו ישרות מלפנים ולא חדות.
אני לא טורף.
אז למה אני אוכל בשר?
הוא הצטנף בתוך עצמו, וצנף, וניער את שערו ואת זנב הסוס, מחר
הוא ירוץ למקום אחר, אולי יחזור לאותו מקום, כדי לרוץ למקום
אחר.
לא פלא שהם הזמינו את הפלישה על עצמם, כיף שמישהו שולט בך, וזה
גם דומה למה שקרה לפני הפלישה, גם אז הלכנו למקום שלא היינו
צריכים להיות בו, כדי לשוב לאותו מקום בלילה, או למקום אחר,
להצטנף, ושוב ללכת.
או לרוץ.
אני יכול לראות למה נהפכתי.
הוא יכל לראות מה הוא באמת.
אתה יכול להבין מה אתה?