רוח ערב לוחשת
קוראת לי מתוך עבר
כיתת מלאכיי גולשת
בעדן של גן למסדר.
רק אני הקהל
והם לא מבינים
איך אני ברוחי הנושמת
צעדי נכשל
בין טורי אבנים
ודמעה חנוקה רושמת.

קרן שמש שוקעת
גן עדן טובל גוונים
מלאכים בלבן צובעת
פרחים בדברי הימים.
רק אני לבדי
בוכה בלי דמעות
מול אבן קרה ודוממת
שולחת ידי
לגעת שמות
ודמעה חנוקה מדממת.

אור היום כבר דעך
ומעוז ילדותי משתאה
כיתת מלאכיו על מסך
מצעד בניו מבכה.
ואני שם קהל
את הכל מבינה
רק לא איך הלכו אל האור
וגופי מטולטל
עת עולה מנגינה
וקודח הקול בי יזכור.


6/5/2003
יום הזיכרון