צלול הוא האויר, כמו מים נקיים, כמו כלים מחוטאים, כמו אדם
שפוי,
כמו החיים הטובים.
בעובי הקיר הנראה כמו סוף הדרך מסתלסלת לה תקווה יחידה, משתחלת
בין החורים הקטנים שבקיר הלבן.
מריחו המעודן של הפרי הכתום יוצאת אנרגיה מדהימה, מן הירוק
המבהיל אשר גובר על שדות ביתנו, יוצאת רעות קסומה, מן המים
השקופים אשר עלינו נוטפים באות מחשבות משכרות, מן התות הבשל,
הנראה כמו שפתיה של מלכה יוצאים חלומות עמוקים והנה עומדת אני
באמצע, מתחתיה של השמש הלוהטת, המשחירה את עורי, על האדמה
החומה, שממנה בא הפרי, בתוך אוויר צלול שנושם פי, על גל ענק של
שמחת החיים שלי. |