קמתי. כבר התחיל להחשיך. אני אוהבת לישון צהריים, זה לא סוד.
יצאתי מהחדר וניגשתי להרתיח מים. אני לא יודעת להכין קפה, אבל
חיכיתי שהוא ישמע את הקומקום ויקום להכין.
ליטפתי את החתולה וחזרתי בשקט למיטה.
התגנבתי כמו ילדה קטנה בשקט בין השמיכות. נגעתי באצבעותיי
הקרות בבטנו. זה העיר אותו. "קפה... תכף..." הוא מלמל וקם
מהמיטה.
התגנבתי אחריו. העברתי את אצבעותיי על גבו בזמן שהכין את
הקפה.
הוא הגיש לי את הכוס קפה והתיישב על הספה.  אז הביט בי כמבקש
שאשב לידו. התכרבלתי לצידו וכך, בשתיקה, שתינו קפה.
הוא הדליק את הטלוויזיה, זיפזיפ תחילה ואז נעצר על איזו שהיא
קומדיה.
אני אוהבת לשמוע אותו צוחק, זה עושה לי טוב.
נרגעתי למשמע נשימותיו הקצובות , ובזמן שהוא החליף לאיזה
תוכנית היסטורית נרדמתי.
התעוררתי כשמישהו הדליק את האור בסלון.
"שוב נרדמת מול הטלוויזיה," אמרה אמא ולקחה את שני ספלי הקפה.
היא מילמלה לעצמה משהו בשקט ואז שאלה בקול רחמני "לקחת תרופות
היום?"