היא ילדה, אין לה אהבה, אין לה משפחה, אין לה מנוחה.
מסתובבת בין ביבי אשפה, מחפשת את שרידי חייה.
מלבושים בשחור לבן, וכך היא רואה את כל העולם
מסתובבת ומפילה, את כל מה שנקרא בדרכה
ילדת הזעם, תראי לכל המסכנים,
תראי לכל אותם האנשים הפשוטים, שחושבים שהם חיים
מליון סיבות, כבר לא לחיות, אך היא מושכת חוטי הבובות
מנסה לשפר את חייה, אך בדרך היא תדרוך על גויות
היא חולמת ורוצה להיות ולחיות...
אנשים נמצאים סביבה היא תמשוך אותם אל האפלה
כמו חיה היא רוצה רק דם היא תשרוד אך תהיה בודדה
היא תסמוך רק על עצמה ותמות לבד זהו גורלה
אך על שפתיה לפני שינה נשיקה לאהוב דמיונה
ילדת הזעם...