את שוקעת לי בתוך הזריחה
חיוכך נמס אל תוך המים
ודמעותייך מתמזגות עם הים
עוד טרם חשתי געגוע אלייך
ועכשיו,
עכשיו דמך נעשה מלוח
וזיעת אפך מתוקה
בעודי מגששת יחפה אל עבר הים
ולקראתי באים גלים קטנים
כמו צבים הרצים חזרה הביתה
מנתבים דרכם בין סרטנים
והגלים האלה,
בפצעיי צורבים.
ריח הגשם הראשון
מנקה את אריחי רחובות תל אביב
נמהל בבושם שעל חולצתי
אריחי ריצפתי נותרו עמוסי אבק
כמו החיה המתעגלת
כשריח הפחד בחיקה.
כדור הקריסטל שבחדרי
לא מאיר יותר
נקודות אדומות
כשאני ישנה.
אני מגלגלת הלוך ושוב
את ראשי וכשתביטי תראי פניי
מכוסות בזוהר הזה שהטבת
לספר לי עליו.
אני יכולה לראות כפל חצאית
המתעלס עם מפת השולחן
וביריות שחורות מופתעות
מריח נוכחותך.
תראי אמא,
מתחת כל הקודש הזה
יש לי בטן קטנה,
הגודלת.
ראשי מהודק אל השולחן
מקשיב לרחשי ליבי הנמצא תחת
מפה לבנה בעוד ידייך קושרות טלית
סביב ראשך,מוכנות כמעט,
ובעוד רגע לחבוק
נרות שבת. | 