-את לא יפה- אמרה המראה, והיא האמינה, האמינה למראה ושברה
אותה. אבל יש הרבה מראות - אחת שברה, אחרת תגיד- את לא יפה.
אמא שמעה, איך שהזכוכית נופלת, נכנסה ושאלה:
-מה קרה, טאניה?
"המראה נפלה ונשברה" טאניה ענתה "זה מביא מזל רע" היא התחילה
לבכות ושאלה-
-אמא,אני באמת כזאת לא יפה?
-נו, מי אמר לך את זה?
-אני יודעת את זה, רואה, הנה אפילו המראה נשברה- מזל רע.
-נו, את לא מתכוונת לזה.
- כן,לא יפה,לא יפה!- הילדה צרחה וברחה מהבית בריצה.
"אני לא יפה" כתבה טאניה בחול
"את לא צודקת!" אמר הגל ומחק את הכתב.
"הלואוי!" ענתה טאניה והתיישבה על סלע ענקי ליד המים ובהתה
בהם,שם,איפה שאמורה ליהיות השמש.
עד הזריחה נשארו רק 4 שעות ואפילו פחות,אם לחכות לה על מקום
גבוה...

"אתה פחדן, וכולם צוחקים עליך" אמר ולדי "אתה צריך להסתובב רק
עם בנות, ולא לקפוץ מצוקים, נו מה אתה מפחד?"
"ואתה תקפוץ?" שאל סרגי
"אם אם אני יהיה צריך, אני אקפוץ" אמר ולדי "ואתה תקפוץ!,
נו?!"
סרגי לא קפץ, הוא הסתכל למטה ולא קפץ - הגל פגע באבן, סרגי לא
קפץ.
"אני פחדן" סרגיי אמר לעצמו וחשב "איזה פחדן"
הוא כבר לו רצה ליהיות אם החבר'ה, והוא הלך לחוף הים.
איפה שהוא הלך ליהיות לבד, שם על הצוק הגבוהה לשבת ולחשוב.
לחשוב ולחקות, מתי שהשמש הגדולה והאדומה תעלה.

טאניה החליטה לא ללכת הביתה עדיין: מביך, היא רצה לצוק ושמע את
הרוח, למטה היה אפשר לראות איך שהגלים קופצים.
-אווי-ראתה היא את סרגי
סרגי נעמד.
"אני אוהב דגים" סרגיי מצא מה להגיד "אל תלכי"
הם עמדו, בלי להסתכל אחד על השני.
"איך קוראים לך?"שאל סרגיי "לי קוראים סרגיי"
טאניה חשבה מה להגיד ובסוף אמרה "טאניה, מה אתה עושה פה?"
"אני הולך לקפוץ מהצוק" סרגיי אמר בהיסוס.
וקפץ.
כשהו חזר למעלה טאניה ישבה "לא הסתכלה עליו"
הם ישבו ככה חצי שעה בערך.
"למה עשית את זה?" שאלה טאניה לבסוף.
"לא יודע , סתם" אמר סרגיי וחשב "אני כבר לא פחדן".
הם המשיכו לשבת שם בלי לומר מילה רק הסתכלו על המים.

כשהשמש עלתה טאניה נעמדה ובאה ללכת סרגיי גם קם.
הוא הביא לה נשיקה והיא לא ממש התנגדה לזה בזמן שהם התנשקו היא
חשבה "טוב, אז כניראה שאני דיי יפה".
הם התנשקו מספר דקות.
הם הפסיקו.
טאניה הסתובבה והלכה הביתה.
כשהיא הגיעה הביתה אמא שלה שאלה איפה הייתה ומה עשתה כל
הלילה.
והיא אמרה שישבה על החוף ופגשה ילד ששמו סרגיי והוא רצה לנשק
אותה אבל היא לא הסכימה והלכה הביתה.
"מחר ישבו שם שני ילדים חדשים בן ובת ויגלו את עצמם מחדש" חשבה
טאניה...