ראיתי אותו, את אותו פרפר כחול מושלם שחיכיתי לראות כל כך הרבה
זמן. הוא היה הרבה יותר יפה מבתמונות. הכנפיים הכחולות שלו
בהקו והקרינו אור לבן שיצר מין סוג של הילה מעליו. הוא היה
שונה מכל הפרפרים. ואני בתור אחת שראתה הרבה פרפרים בחיים שלה
יודעת שהוא באמת מיוחד. הוא פרש את כנפיו ועף לעבר העץ הגבוה
שביער הקסום. מניפנוף כנפיו התעופפו ניצוצי זהב שירדו באיטיות
על האדמה. כשהוא התיישב על ענף העץ קרני השמש שהיו מוסתרות,
לפתע פרצו מבעד לענפים והאירו אותו. רציתי להוציא מצלמה מהתיק
ולהוכיח לכולם שאני לא מדמיינת ובאמת קיים הפרפר המושלם. אבל
הייתי משותקת רגלי רעדו וידי ניצבו כמו שני בולי עץ ולא יכולתי
לעשות דבר. נישארתי משותקת באותה נקודה זמן מה. עד שהוא החל
לעוף ונעלם באופק. ידעתי שהוא לא פרפר רגיל, ואם הייתם שואלים
אותי הייתי אומרת בוודאות שהוא שליחו של האלוהים שנישלח במטרה
להאיר את דרכי ולתת קצת טעם לחיי. כשסוף סוף הצלחתי לעשות
תנועה, התחלתי ללכת ולעשות סיבוב ביער הקסום רציתי לראות את
כולו. תמיד כשאני חולמת עליו אני רואה רק את הצד הדרומי של
היער והצד הצפוני תמיד נראה בתור נקודת האור הרחוקה והבלתי
מוסגת. התחלתי לצעוד לכיוון צפון היער כדי לראות מה  באמת נמצא
שם. התקרבתי והתקרבתי אבל ככל שאני הולכת מהר יותר כך נקודת
האור מתרחקת מימני ואפילו מסנוורת אותי במיקצת. הדבר היחיד
שהבכנתי בו היה הפרפר. הוא התעופף  גם הוא לכיוון הצפון והאיר
את דרכי. התחלתי להתקדם מהר ככל שיכולתי אבל רגלי ניהיו כבדות
מעליי והמטרה נראת כבלתי ניתנת להשגה. אבל החלטתי שאני לא
אתייאש והפעם אני אראה מה מתרחש שם באותה נקודת אור. זרקתי את
התיק עם המצלמה כדי לאקל על עצמי, והתחלתי לרוץ. רצתי במהירות
ללא הפסקה, בתקווה שהפעם אני לא אתעורר...