כל אחד שמתאשפז כאן מגיע עם סיפור. יש סיפורים מוכרים וידועים
מראש ויש סיפורים שגורמים לך לתהות אודות אותו קש שנשבר כשאדם
שפוי הופך למשוגע. כמובן שאסור להגיד משוגע, לכל אחד כאן יש
גיליון ארוך כתוב מילים לועזיות שמגדיר בדיוק איזה מן משוגע
הוא. אבל למרות עשרות הספרים המנופחים שנחו על מדפו של
הפרופסור, למחלתה של גברת לאה לא נמצאה הגדרה. את הסיפור שלה
שמעתי מבנה, הוא בא לבקר אותה מספר ימים לאחר שהתאשפזה אצלנו,
גבר נאה וגבוה ממשפחה שלא חסרה דבר. לאחר שישב בחדרה ארבעים
דקות בלא שהחליפו ביניהם אף מילה אחת יצא למסדרון ושם על הספסל
נשבר והחל מספר.
גברת לאה היתה בת 22 כשסיימה קורס מזכירות וקצרנות. היא היתה
המצטיינת בכיתתה, בעלת הופעה נאה ומטופחת כיאה למזכירת המנכ"ל,
מר בן-נעים, ששכר את שירותיה מיד עם סיום הקורס. נחושה להצליח
בתפקידה, גברת לאה עבדה ללא לאות כדי לרצות את מר בן-נעים. כל
דרישותיו נענו מיד, לא היה לו אף פתח אחד לתלונה על העובדת
החרוצה. מהר מאד הגיעה גברת לאה למצב בו ידעה לצפות מראש מה
יבקש ממנה המנכ"ל, כשגדלה החברה היתה היא המתווכת היחידה בינו
לבין העובדים הזוטרים. היא הרגישה שקנתה לעצמה מקום של כבוד
ואת מבטי העובדים, שנראו לה מעריצים, החשיבה כאוצר קטן.
השנים עברו וגברת לאה, מזכירה ראשית, כבר אישה מבוגרת ואם
לשלושה ילדים בוגרים, נשארה מטופחת וחרוצה כמו בהתחלה. בנה
הגדול אף החל לחשוד כי בינה ובין מר בן-נעים היחסים היו יותר
ממקצועיים ולכן כל כך שמחה לעזוב בבוקר את הבית ולהגיע למשרדו
של הבוס. בעלה לעומת זאת נותר אדיש וביטל את להיטותה לעבוד
כעוד אחד משיגעונותיה הנשיים שלעולם לא יבין.
בוקר אחד נזדקקה גברת לאה לשירותיה של קופת החולים, התור לאחות
התארך ולכן איחרה להגיע למשרד. כשנכנסה לחדר הקטן והמסודר,
מוכנה עם נאום נחרץ על תפקוד קופות החולים, הוכתה בתדהמה למראה
הצעירה שישבה בכיסאה. היא היתה רזה וגבוהה עם שיער גולש ובגדים
שלא השאירו הרבה מקום לדמיון. לשאלתה של גברת לאה הציגה את
עצמה כסיגלית המזכירה החדשה ושאלה במה תוכל לעזור ואם קבעה
פגישה עם המנכ"ל. באותו רגע יצא מר בן-נעים ממשרדו והזמין את
גברת לאה להיכנס אליו. הם התיישבו משני צידיו של שולחן משרדי
מבריק, מר בן-נעים הציע לה להתכבד בסוכרייה וכשסירבה הרצין
לפתע ופתח בהסבר. גברת לאה הרי כבר קרובה לגיל הפרישה, בזמן
האחרון היא מרבה לאחר ונראה שככלל נעשתה יותר איטית. היא מחתה
נמרצות אך הוא המשיך והסביר שכל השוק התקדם וגם החברה צריכה
להתקדם ועוד כהנה וכהנה קלישאות שגרמו לה להרגיש כמו סוסיתא
עתיקה. מכיוון שניסיונה העשיר של גברת לאה מוערך כל כך בעיני
המנכ"ל, ומן הסתם גם משום שרצה להימנע מתשלום פיצויים, היא לא
תפוטר אלא תעבוד במקביל לסיגלית. גברת לאה בלעה את הצפרדע
וקיוותה להוכיח שאותה לא ניתן להחליף בדגם חדש יותר.
עד שגברת לאה יצאה ממשרדו של מר בן-נעים כבר הספיקה המזכירה
החדשה והחרוצה לרוקן את כל המגירות במשרד על מנת לארגן את
התיקים בשיטת תיוק חדשה. צעקתה של המזכירה הותיקה הדהדה בבניין
והחרידה את כל יושביו, תעוזתה של הצעירה הפולשת היו מעבר
להבנתה. גברת לאה וסיגלית החלו לריב ורק רבע שעה מאוחר יותר
הצליחו  העובדים שהתגודדו סביבן להרגיע את הרוחות. מר בן-נעים
התעקש שגברת לאה תיקח יום חופש להסתגל לשינוי אך היא סירבה
לזוז ממקומה ורק דרשה שהמטרד יסולק. 'המטרד' מצידה שפשפה את
החבורה במצחה ואיימה להתלונן במשטרה על הזקנה המשוגעת. פער
הדורות נפער כבור ואיים לבלוע את כל המשרד בתוכו. המנכ"ל איבד
את קור רוחו למראה הנשים הניצות והודיע לגברת לאה שעליה לשמוח
שלא פוטרה ושמעתה והלאה היא כפופה להוראותיה של סיגלית.
גברת לאה טרקה מאחוריה את הדלת ופנתה מיד למשרדו של נציג ארגון
העובדים שלה. נציג הארגון היה עסוק באותה עת בלהציג את עצמו
במראה ולארגן את בלוריתו המתארכת. היא הושיבה אותו ושטחה בפניו
את העוול הנורא שנעשה לה. התגובה שקיבלה היתה שונה לחלוטין
משציפתה. נציג הארגון הסביר באדישות שהוא עסוק בעניינים יותר
חשובים ושככלות הכל יש צדק מסוים במעשהו של המנכ"ל, הגיע הזמן
לפנות מקום לדור החדש, ולכן יעץ לה לשכוח הכל ולחזור לעבודה.
חמתה של גברת לאה בערה בה והיא הלכה הביתה שרויה בסערת נפש על
מנת שתוכל לשקול את צעדיה הבאים. הבית היה ריק והיא נותרה לבדה
עם מחשבותיה שהלכו והסתבכו עד שלבסוף החליטה שתפנה לבית המשפט.
השופטים הרי יבינו את הפגיעה שסבלה ואת חוסר הצדק שנעשה לה.
מועד המשפט נקבע לשלושה שבועות לאחר אותו יום מצער. בינתיים לא
הלכה גברת לאה לעבודה ורק שקדה על הכנת כתב ההגנה שלה, היא לא
חשבה שתזדקק לשירותיו של עורך דין שכן לא היה לה אפילו ספק קל
בניצחון. כל הבית סבב סביב המשפט, בעלה של גברת לאה השתדל לא
להיכנס לטווח הסערה ולמרות שסבל רבות מדיאטת הסנדוויצ'ים
הכפויה לא העז להטריד אותה בעניין כה פעוט.
בבוקר המשפט גברת לאה נדחפה לאולם הצפוף והמחניק והמתינה כמעט
ארבע שעות עד שקראו בשמה ובשמו של הנתבע. מר בן-נעים הגיע כשעל
זרועו נתלית סיגלית, המחזה של  שני אלה צרב בעיניה ועורר בה
קנאה אך היא התעודדה במחשבה שלנצחו בנוכחותה של סיגלית ימתיק
את זכייתה אף יותר. כבוד השופט היה קצר רוח להתקדם, הוא קרא
בשקט את התיק שלפניו, ביקש מן הצדדים להזדהות ושאל מספר שאלות
קצרות. גברת לאה ניסתה לברר מתי תוכל להשמיע את טענותיה אך
השופט היסה אותה בגסות. הוא פסק מיד שעל התובעת להיענות לתנאיו
של הנתבע או להסכים לקבל פיצויים וביקש לא להטריד את בית המשפט
להבא בעניינים מעין אלה.
מאז לא חזרה גברת לאה הביתה, המשטרה מצאה אותה לפנות בוקר
בביתו של מר בן נעים. היא הגיעה לשם ודפקה על דלתו, כשסירב
לפתוח החלה לצעוק ולהשתולל בחוץ ואף זרקה אבן ושברה את אחד
החלונות. כשיצא סוף סוף מר בן-נעים לאיים שיקרא למשטרה אם לא
תחדל מן ההתקפה ניצלה גברת לאה את ההזדמנות ופרצה פנימה, שם
מצאה את סיגלית והחלה לחבוט בה בזעם. השוטרים הגיעו וניסו ללא
הועיל להרגיע את הגברת שהיתה בהיסטריה. הם לא הצליחו להבין
ממנה איפה היא גרה ומה סיבת ההתפרצות ולבסוף הסיעו אותה לבית
החולים הקרוב שם קיבלה ואליום והועברה אלינו למחלקה. מאז היא
נמצאת במצב של אי שפיות זמנית מתמשכת, מסרבת לשתף פעולה עם
הרופאים רק זורקת חפצים על האחיות הצעירות מתנדנדת וממלמלת שם
אחד- סיגלית.