אנחנו האנשים הרגישים
כן, אלו שבוכים בסרטים כשהגיבורה מתה בסוף.
אלו שממשיכים לחשוב עליה ולהתאבל עליה גם כשהיא ממשיכה לחיות
בסרט אחר.
אנחנו האנשים הרגישים, שומעים את הכאב,
מספיק לנו לזהות מילה אחת או עפעוף ריסים
כדי לדעת שדבר מה אינו בסדר אצל האחר.
הו, אנחנו הרגישים -
ניקח את כל הסבל מאחרים כדי שהם ירגישו טוב ייהנו יחייכו
וישמחו.
ואנו, גם נחייך נגיל נשמח-בחוץ.
בפנים-הכאב רק עבר דירה ואנו חשים בו ביתר שאת כי אנחנו-
אנחנו האנשים הרגישים.
ואז, אותם מאושרים באים אלינו להדביקנו באושרם
לומר לנו "הי, אל תהיו כל כך רגישים כי קשה לנו לשמוח בחברתכם
והרי אנו שמחים".
או אז נחייך ונאמר "כן, כמובן, הנה גידלנו עור של פיל והנה אין
עוד אנו בוכים אלא שמח, שמח לנו".
אך בלילה על משכבנו נזיל דמעה על עצמנו ועל אחרים,
ואחר כך נשמח.
נשמח עלינו, על קיומנו כי אי אפשר ללא ליבנו.
כן! אנחנו האנשים הרגישים
ואין לעולם קיום בלעדנו! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.