כשהלכו דניאלה ואיתן
עם אימא לחנות הממתקים
קנו שם שוקולד, סוכריות
ועוד דברים טעימים
סיפרה אימא לילדיה הקטנים
את הסיפור על האי המופלא-
אי הממתקים

"במקום רחוק מעבר להרים
שוכן שם האי- אי הממתקים
האדמה משוקולד, העצים ממרציפן
ובסוף האי  יש בית עם גן
והבית כולו דברים טעימים
ובתוכו גרה מלכת הממתקים
ולכל ילד שבא לגינה
מביאה המלכה ממתק מתנה."
דניאלה ואיתן אח ואחות
כששמעו את הסיפור רצו שם להיות
"אימא, אימא" ביקשו הילדים
"אמרי לנו, איך מגיעים לעיר הממתקים?"
והאם גילתה:
"צריך לאכול שוקולד חלב
ביום שכולו חמסין ממש שרב
אז לספור מהר עד חמש
ולטעום סוכרייה בטעם משמש
והופ כשלא מרגישים
נמצאים באי הממתקים".
"בואי נעשה את זה" הציע איתן
והוציא מהארון שוקולד חלב קטן
"בסדר, קדימה"
דניאלה הסכימה
ושאלה את אימא אם יש
שתי סוכריות משמש
ולמזלם של הילדים
לא היה זה יום נעים
היה זה יום חמסין שרב
והם ידעו מה צריך לעשות עכשיו
הם אכלו מהשוקולד חלב
ספרו עד חמש יחדיו
טעמו מסוכריית המשמש
אך דבר לא התממש
"ידעתי שהכל סתם אגדה
אין אי ממתקים ואין שום מלכה"
אמר איתן לדניאלה אחותו הגדולה.
הגיע הלילה הילדים נרדמו
אך בליבם עדיין קיוו
שיש כזה אי- "אי ממתקים"
שבו ילדים כל הזמן נהנים.
ואז לפתע בדיוק בחצות
התעוררו הילדים לקול חצוצרות
"שמעו שמעו, ילדים חביבים
המלכה יורדת להביא ממתקים"
"תחי המלכה" נשמע קול מכל פינה
"תחי המלכה" הצטרפו גם הם למקהלה
כשלפתע הבינו הם מה קרה
הם באי הממתקים ולא במיטה
"הקסם עבד אנחנו לא חולמים
אנחנו כאן באי הממתקים"
איתן ודניאלה הסתכלו מסביב
לא היה לילה והיה אביב
והנה כבר הם יכלו לראות
את המלכה כמו בחלומות
שיער שחור עיניים גדולות
ושמלה לבנה כמו בחתונות
וכשהמלכה הגיעה לקהל הילדים
הוציאה שק עם מלא ממתקים
ולכל ילד ולכל ילדה
סלסלת ממתקים הביאה המלכה
ורגע, ממש רגע לפני שהלכה
הזמינה את כל הילדים החדשים
אליה הביתה לטעום ממתקים
והכרכרה מסוכריות של המלכה נסעה בחזרה
ואחריה שיירה של ילדים הלכה
כשהגיעו הם אל ביתה
הסבירה המלכה את הכללים של האי הנפלא
כל ילד שיש לו ממתקים חייב לכבד גם אחרים
כי באי הממתקים לא קמצנים
כל יום כאן הוא בדיוק שעה
כשתחזרו תהיו עדיין במיטה.
וכך יצאו הילדים מבית המלכה
עם חיוך על פניהם ובטנם מלאה
כל השבוע הילדים נהנו
בלילות במסיבות חגגו זללו
אך כל כך מהר עבר שבוע
והם היו צריכים לחזור לא ברור מדוע.
וכך את דרכם הם עושים
אל מלכת הממתקים
ומעיפים עוד מבט אחרון
אל האי היחידי שכולו מזון
דפקו על דלתה של המלכה
וברוב הדרה להם היא פתחה
"ובכן ילדים קטנים ורכים
ביליתם שבוע באי הממתקים
אך עכשיו אתם צריכים
לחזור הביתה להורים
הנה המתנה
רק איתה תוכלו לחזור בחזרה"
הילדים לקחו כל אחד מתנה
פתחו אותה בזהירות ומה שם היה?
בתוך העטיפה היפה
הייתה מברשת שיניים קטנה
"אתם יודעים ילדים חביבם
אחרי כל- כך הרבה ממתקים
חייבים לצחצח שיניים בקפידה
אחרת הם יירקבו ותהיה בעיה"
הילדים הודו למלכה היפה
לקחו את המברשת ונתנו לה נשיקה
ואז לפתע האי נעלם
ושוב היו השניים במיטה בחדרם
איתן ודניאלה פקחו עיניים
אך בשום מקום לא ראו מברשת שיניים
"בטח הכל היה סתם חלום
שום דבר לא קרה היום"
אמרה דניאלה בקול קצת עצוב.
"בוקר ילדים" אימא אמרה
"ארוחת הבוקר כבר מוכנה"
הילדים אכלו את ארוחת הבוקר קצת רדומים
ואז פתחו את ארון הממתקים
כדי להוציא משם ממתק קטן לאכול
ומה ראו שם מאחורי השוקולד והכל?
הם ראו שם שתי מברשות שיניים קטנות
בדיוק כמו אלה שהמלכה הביאה להם במתנות
והילדים אחד לשני חייכו
כי מאיפה זה בא הם ידעו.