אז מה אם אני לא מוכנה להקשיב למורים?
אז מה אם אני לא מוכן שיזינו לי ת'שכל?
אני כזה בן אדם נורא?
דווקא אותי רוצים לקחת לפסיכולוג?
מה כבר הוא יכול לעשות בשבילי?
הוא לא יכול להכנס לי לראש, נכון?
בבקשה תגידו לו לא לעשות את זה!
זה הראש שלי, המחשבות שלי, זה הדבר היחיד שאני יכול להגיד שהוא
באמת שלי.
עכשיו גם את זה אין לי?
אנשים, תבינו כבר, זה החיים שלי!
אולי תתנו לי לחיות אותם?!
תפסיקו לשאול אותי לאן אני הולכת ואם מי ולמה?
נמאס לי מכל השאלות.
למה אתם פשוט לא מאמינים לי?
אני לא מנסה להחביא שום דבר...
בכל אופן אני אשקר על מה שצריך ומה שלא אז לא.
אז אם תכלאו אותי בחדר, ואם לא תתנו לי לצאת מהבית, אז אני
אברח.
ואם אתם חושבים שאם תכריחו אותי לדבר איתכם אז זה יקרב אותנו
אתם טועים... זה רק ירחיק אותנו.
אני פשוט צריכה את המרחב שלי.
אני כבר לא שומעת אתכם... אני כבר לא רואה אתכם...
ואתם חושבים שאני עכשיו ילדה טובה, כי אני לא מעשנת ואני לא
בורחת ואני לא מתחצפת,
אבל מה שאתם לא יודעים זה שאני כבר לא פה.
אני בסך הכל מחכה לטרמפ ממלאך המוות שיבוא, ויצרף אותי לשם
למעלה או למטה
לא מפריע לי
אבל רק לא באמצע פה.