New Stage - Go To Main Page

עודד סמו
/
649 ש''ח ושישים אגורות

מיכה היה עייף. לא עייף עייף אבל עייף. כמו שהוא תמיד בימים
שבהם הוא לא עושה כלום. זאת אומרת לא כלום כלום אבל כלום. כמו
שהוא תמיד כשהוא עייף. כן בערך ככה. הוא התעורר בבוקר מהטלפון.
זאת הייתה ורדה. ורדה היא אימא של שלומית. שלומית היא חברה של
מיכה, וורדה חשבה שהיא אולי אצל מיכה. אבל היא לא הייתה שם.
היא הייתה אצל עזרא. שהוא חבר של מיכה. היא ישנה אצלו. ולאימא
שלה היא אמרה שהיא ישנה אצל מיכה כדי שלא תשאל שאלות. אבל הגיע
הבוקר וורדה התקשרה אל מיכה ושאלה איפה שלומית ומיכה אמר לה
שהיא לא אצלו ואז התחילו לרוץ לה הרבה שאלות במוח. איפה
שלומית? למה היא אמרה שהיא אצל מיכה אם היא לא שם? אולי היא כן
שם והיא ביקשה ממיכה להגיד שהיא לא שם? אולי היא לא ביקשה את
זה אבל מיכה החליט סתם ככה להגיד את זה כי לא בא לו שהם ידברו?
אולי היא התקשרה בזמן לא נכון אל מיכה? מי זה בכלל המיכה הזה?
ולמה שלומית אוהבת אותו? והאם היא בכלל אוהבת אותו? מה זאת
אהבה בכלל? האם יש דבר כזה? על כל זה שלומית בכלל לא חשבה
כשהיא הלכה אל עזרא. זה לא היה בראש שלה. רק עזרא והזין הגדול
שלו היו בראש שלה. כי היא כבר הרבה זמן שוכבת עם עזרא. נכון.
זה אידיוטי לבגוד בחבר שקוראים לו מיכה עם חבר של חבר שקוראים
לו עזרא. בכלל צמד חברים כזה עם שמות כמו מיכה וכמו עזרא זה
כבר מראש לא מאד מגרה מבחינה מינית אבל ככה זה. שלומית היא
חברה של מיכה ששוכבת מידי פעם עם עזרא. ומיכה יודע את זה. והיא
יודעת שמיכה יודע וגם עזרא יודע שכולם יודעים אפילו אנשים שלא
קשורים לזה באופן ישיר כמו חברים של עזרא מהצבא יודעים. אבל
ככה זה. ואף אחד לא שואל יותר מידי שאלות. ואם מישהו שואל יותר
מידי שאלות אז אומרים לו - סתום. סתום את הפה הבנת? זהו זה. אז
כשוורדה התקשרה אל מיכה הוא שקל להגיד לה - 'תשמעי שלומית לא
אצלי אבל כמו שאני מכיר אותה היא בטח אצל עזרא'. אבל הוא בדיוק
התעורר מהשינה ועד שהוא הספיק להתלבט בנושא הזה היא כבר אמרה
לו - 'טוב תודה רבה וסליחה שהערתי אותך'. הוא אפילו לא הספיק
להגיד לה- ' שטויות כבר קמתי לפני שעה' כמו שהוא תמיד אומר
בטלפון כשמעירים אותו. ואחרי כל זה הוא חזר לישון לחצי שעה.
ובחצי שעה הזאת הוא חלם שהוא לא מצליח להירדם. הוא ממש ניסה
חזק ולא הצליח. אז הוא קם עייף. כאילו הוא באמת לא ישן. הבית
היה ריק ומבולגן. בובו  הכלב שלו יצא לפני יומיים לעשות קקה
ולא חזר עדיין. זה קורה הרבה. בסוף הוא חוזר. הכול היה שקט
בבית. שקט ומעיק כמו תמיד. שקט כזה בלי לדעת אם השקט אומר משהו
או לא. אם אפשר לשתות קפה ולהירגע או שצריך להילחץ. והיו הרבה
דברים להילחץ מהם. עבודה לא הייתה למיכה כבר כמה חודשים. כסף
גם לא. חברה שלו... כבר הרחבנו עליה את הדיבור יותר מידי. רק
השקט הזה עמד שם מסביבו והכביד על הרהיטים בחדר. הוא כבר קם
אחרי שינה ארוכה. אז אי אפשר היה לחזור לישון. כל החברים שלו
היו בעבודה או בלימודים. ככה הוא עמד בין הטלוויזיה לשולחן
בסלון. עירום (בקיץ הוא ישן בלי בגדים) עם חלונות פתוחים
לרווחה. אולי רבע שעה הוא עמד ככה. פשוט היה לו קשה לזוז משם.
הוא נזכר שהיום זה היום הולדת של אבא שלו. הוא לא דיבר עם אבא
שלו. הם רבו. או יותר נכון אבא של מיכה רב. מיכה היה אדיש.
שאול קוראים לאבא שלו. והוא כבר הרבה זמן מתלונן שמיכה לא
מקדיש לו מספיק תשומת לב. שיום אחד כשהוא ימות מיכה מאד יצטער
על זה. מיכה מסכים עם זה בדרך כלל. אבל ככה זה. וככה הוא גם
אומר לשאול. ככה זה. אבל שאול אף פעם לא מבין מה זה ככה זה.
הוא אומר - 'אז תעשה אחרת' ומיכה לא מבין מה זה תעשה אחרת אז
הוא אומר - 'אבל מה אני אעשה? ככה זה' ושאול אומר 'אז תעשה
אחרת' ומיכה אומר ' ככה זה' ושאול אומר - 'אז תשנה' ומיכה
ממשיך ואז שאול מתעצבן והם רבים. ככה זה בינהם. זה מה שמיכה
חושב. ושאול חושב - 'חבל שככה זה עם מיכה. איזה אידיוט שהוא לא
מתנהג אחרת בסוף אני אמות והוא יצטער'.  ומיכה מסכים עם זה.
אבל מה לעשות. אז מיכה התלבט עם להתקשר להגיד לשאול מזל טוב
ולריב איתו או לא. בסוף הוא החליט שהוא כן יתקשר אבל הוא לא
יריב. ואם יתחיל ריב הוא ינתק. אז הוא התקשר ואמר - 'מזל טוב
שאול' ואז אבא שלו אמר - 'מה קרה אתה צריך כסף?' אז מיכה הבין
שהם הולכים לריב וניתק. הוא שוטט בעיניו בחדר. הכול היה טחוב
ומסריח. כבר כמה חודשים שיש לו נזילה. הוא כל יום מתעורר מאוחר
מידי ולא מספיק להתקשר לאינסטלאטור. הוא העביר את עיניו על
השולחן ואז פתאום הוא ראה דבר מוזר. על יד המאפרה קצת מתחתיה
הוא ראה שטר של מאה שקל. אה! איזה יופי הוא אמר לעצמו. מאה
שקל! הוא חשב שאולי הוא במקרה שם אותם אתמול על השולחן ושכח.
אבל בעצם זה לא היה ככה. הוא לא שם אותם על השולחן. אף אחד לא
שם אותם שם. הם פשוט הופיעו שם במהלך הלילה באורח פלא. אבל
מיכה לא האמין בדברים כאלה. הוא בכלל לא היה מודע לאפשרות שדבר
כזה יקרה. הוא ישר חשב שהוא הניח אותם שם בטעות ושכח. זה היה
אורח המחשבה שלו. אבל אורח המחשבה הזה התערער כשהוא גילה שמתחת
לשטר הזה היה עוד שטר של מאתיים שקל. ומתחת לשטר של המאתיים
היו שני שטרות של חמישים ועוד שטר של מאה ועוד שני שטרות של
עשרים. ומתחת לכל זה היו ארבעה מטבעות של שקל, מטבע אחד של
חמישה שקלים, ועוד שישה מטבעות של עשר אגורות. סך הכול שש מאות
ארבעים ותשעה שקלים ושישים אגורות. שש מאות וכמעט חמישים שקלים
שהופיעו באורח פלא על השולחן במהלך הלילה. ומכיוון שהוא אמר
לעצמו שסכום כזה הוא בטח היה זוכר אם הוא הניח בעצמו על
השולחן, זה היה נראה לו מאד מוזר. הוא התחיל לנסות להיזכר אולי
מישהו אחר שם את זה שם, אבל מי. כבר שבוע שהוא לא יצא מהבית.
ואף אחד לא היה אצלו. ואתמול הכסף לא היה שם. הוא יודע. הוא
היה רואה אותו אם כן. הוא החזיק את השטרות ביד והביט במטבעות
על השולחן. מה זה הדבר הזה? זה לא יכול להיות!

אבל ככה זה היה. הוא לא הבין. הוא שאל את עצמו כל מיני שאלות.
מעבר לפליאה באשר להופעת הכסף על השולחן הוא שאל את עצמו למה
דווקא ששמאות ארבעים ותשעה שקלים ושישים אגורות. אם כבר אז למה
לא שש מאות חמישים? ולמה בכלל רק שש מאות חמישים. זה נחמד מאד
שש מאות חמישים שקל אבל זה נגמר בצ'יק. למה לא ששה מיליון ארבע
מאות תשעים ושש אלף למשל. אם כבר אז כבר. ומה פתאום כל זה קרה?
ולמה דווקא היום. ואולי הוא יתקשר לספר לשלומית? אבל הוא יפריע
לה. היא אצל עזרא. אבל אולי זה בכלל לא יפריע לה והיא תשמח!
אולי גם עזרא ישמח! אולי הוא יזמין את שניהם לארוחה? רעיון
מטופש אבל אולי. אבל מה פתאום. שלומית ועזרא בוגדים בו שניהם
זונות למה שהוא יתחלק איתם? אולי הוא יקנה לשאול מתנה? אולי
הוא יזמין זונה? אולי שתיים? זה מספיק כסף לשתי זונות? ביחד?
מה פתאום. אין לא דברים יותר טובים לעשות עם הכסף הזה? יש לו
דברים יותר טובים לעשות עם הכסף הזה? אולי חבל שהוא מצא אותו
בכלל? אבל איך הוא מצא אותו? מה זה עושה פה על השולחן? של מי
זה? הייתה דפיקה בדלת. זה היה דידי ונטורה. הילד של שמואל
ונטורה הקצב מהשכונה. ילד נחמד שמיכה היה עושה עליו ביבי סיטר
לפעמים.
מיכה אמר- 'מי זה?'
'זה דידי'
'איזה דידי?'
'דידי! הבן של שמואל'
'מה אתה רוצה'
'מצאתי את בובו'
'בובו?'
'הכלב שלך יא משוגע! מה אתה לא זוכר אותו?'
'אני זוכר'
'הכל בסדר?'
'לא יודע'
'אפשר להיכנס'
'כן'
'תפתח לי'
'פתוח'
דידי נכנס הביתה. בובו רץ כמו משוגע אל מיכה והתנפל עליו. הוא
נבח וכשכש בזנב וליקק אותו. מיכה חיבק אותו חזק. כאילו הם לא
התראו כבר יומיים. הוא אמר לו 'כלב דפוק שלי! לאן נעלמת
מטומטם' ובובו כמעט ענה לו - 'הלכתי לעשות קקה ולא תאמין מה
קרה לי!" אבל ברגע האחרון הוא החליט פשוט להמשיך לנבוח. דידי
הסתכל על מיכה ובובו ושאל מה קרה?
'מה זאת אומרת מה קרה?'
'מה קרה לך? למה אתה ערום?
'אוי סליחה לא שמתי לב' מיכה הסתיר את חלציו עם הכרית שעל
הספה. דידי שאל-
' למה אתה בוכה?'
'אני לא בוכה' מיכה אמר ופתאום הרגיש שהוא רטוב כולו מדמעות.
'זה כלום פשוט פתאום מצאתי כאן שש מאות חמישים שקל.'
'וואו מגניב'
'כן, רוצה?'
'אני?'
'כן כי מצאת לי את בובו'
'אז בגלל זה תיתן לי פרס שש מאות חמישים שקל?'
'אני אתן לך מאה שקל'
'תן לי ארבע מאות'
'קח מאתיים ותסתום'
'או קיי. וואו תודה!'
דידי נדהם מכל מה שקרה אבל זה כלום לעומת מה שעבר על מיכה. הוא
בעצמו לא ידע מה עבר עליו. הוא ישב ככה בסלון ומלמל לעצמו וואו
וואו מה עובר עלי? איזה מוזר זה מה שעובר עלי. ככה הוא ישב שם
עוד איזה שעה ואז הוא ירד לשינקין עם הכסף והלך לקנות לעצמו
נעלים. בעודף שנשאר לו הוא קנה סביח וקולה. אחר כך הוא חזר
הביתה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/4/04 17:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עודד סמו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה