מעשה בסיפור שטרם נכתב. בסיפור המסתובב בתוך חומות העיר.
הסתובב הסיפור וחיפש את סופרו, מחכה לאמת שתבוא על דפיו. משלא
הגיעה האמת ומשלא מצא את בוראו (הוא כותבו), יצא הסיפור אל
מחוץ לחומות, ופניו להרים - חבל אותו איננו מכיר.

הגיע הסיפור אל "הר אגדה". הר של יופי ומלא השראה. טיפס
הסיפור אל פסגת אותו הר, מבקש לו מילים למלא את חייו. אולם
לאחר שכבש את ראש הפסגה, לאחר שחווה שראה וידע, הרגיש בדפיו
הריקים כשממה. וירד הסיפור מן הר אגדה, והמשיך בדרכו עד ל"יער
היסטוריה".

ובתוך היער, במבוך העצים, מהלך הסיפור לקול העלים. חוקר לו
לדעת מתוך העבר, מחפש לו מילים של ניסיון החיים. וכשנגמר לו
היער - נגמרה ההיסטוריה, ודפיו עוד ריקים, כך הרגיש הסיפור. אז
הגיעה העת להמשיך וללכת, הגיעה העת להמשיך במסע.

ועלה הסיפור על גשר רחב וכמעט שנפל ל"נהר הבינה". והמשיך
הסיפור בדרכו במסע, עד היתקלו ב"צוק המשל". לא עצר הסיפור
וטיפס על הצוק. בנחישות ובאופי התקדם לסופו. בפינותיו השנונות
נאחז הסיפור, לטפס ולמצוא לו שנינות משלו. ומשהגיע לסופו ופתר
את הצוק, הביט לרקיע לענן הכחול. נשכב הסיפור להביט ב"ענן
השירה", לחפש לו אי-שם רגש ואווירה.

והלילה קרב והחושך עולה, אז קם לחפש מערה לשינה. ונכנס הסיפור
אל "מערת המדע", את דרכו בתוכה מישש באפילה. במבוך הדרכים -
להבין הוא רצה. חוכמה לכתיבה למצוא הוא קיווה.
אולם אז, בתוך החשיכה, נפל ומעד ל"נהר הבינה". ונהר הבינה
זורם וארוך, וחוצה לו הרים, יערות וצוקים. והסיפור מבולבל,
נסחף עם הזרם. נשען על ענף, כבר איבד הכרה.

ובבוקר, מצא את עצמו באיבוד. מבוהל ונפחד הוא הלך לאיבוד. שכב
ובכה על מר גורלו - טרם נכתב וכבר הגיע סופו. אז התיישב
הסיפור, התעייף מבכיו, והחל אז לחשוב על עירו ומסעו. החל אז
לחשוב על אשר ראה ולמד, ובסוף נעצר והסתכל בתוכו. וחפר בליבו
ומצא את עצמו. על דפיו אז גילה כי נכתב עברו ונכתב הוויתו,
וראה כי קיים עוד מקום לעתידו.
אז הבין הסיפור כי הוא, הוא "הסיפור", התרומם והמשיך לכתוב את
חייו.