ביום שלישי הלכתי לבנק לחתום על כמה טפסים. יומיים ליפני כן
קיבלתי בדואר מכתב בזו הלשון :
"  בנק אוצר החייל שמח לברך אותך ליום הולדתך ה-18.
ביום זה אתה עובר מילדות לבגרות.
אתה מתבקש לבוא לסניף הבנק שלך כדי לחתום על טופס בוגר.
במידה וכבר חתמת ראה הודעה זו כמבוטלת. "
אז הלכתי לבנק.

בצעדים כושלים פתחתי את דלת הזכוכית המשורינת ונכנסתי. פקידה
אמרה לי לחכות. התיישבתי.    הבנק - ממלכת הבירוקרטיה הבילתי
תועלתנית, העצב הראשי של הקפיטליזם המודרני, מקום מושבה של
הפקידות האפטית והבלתי מתחשבת. המקום הזה לא בשבילי.
אינדבידואל לוחם שכמוני לא מרגיש בנוח בחדר מלא פקידות.
הפרסומות על הקירות קרצו לי בחיוך מרושע, האנשים קשי היום
שעמדו בתור הביטו בי בעניים עצובות, מתחננות. אני מרגיש את
הכסף זורם סביבי, מאושר, במחזור אין סופי של בזבוז חסר תכלית.
"אני לא אחתום" חשבתי, אני לא אכנע לדרישותיה המגוחכות של
המערכת. "מה הם רוצים ממני בסך הכל ?" חתימה ! - כבר יש להם
חתימה שלי ! למה הם צריכים עוד ? איזה מין ארגון פשיסטי מטורף
אוסף חתימות ? ולמה ? הראש שלי קדח. נכנסתי לפאניקה. התור
התחיל להיגמר. עוד מעת תורי. אני חייב לחתום, אני מתעסק כאן עם
הבנק, לא עם איזה גוף ממשי שאפשר להילחם בו, או לסרב לו. אם
אני לא אחתום הם ייקחו לי את הכסף, הם באמת יעשו את זה החלאות
! מותר להם. מגיע להם. אחרי הכל זו אשמתי, אני פניתי אליהם
ראשון. ואם הם ישדדו אותי, למי אני אפנה ? הם שולטים בכל, הכסף
אצלם. אין לי ברירה אני חייב לחתום.

אלוהים אדירים ! תורי. אני הולך לעבר שולחן הפקידה. מתיישב.
"שלום". אני שולף את הזימון ונותן לפקידה. הפקידה מעיינת
בטופס. "אני צריכה תעודת זהות" אומרת הפקידה. תשלוט בעצמך נועם
אני צועק לעצמי, הם בעדך ! היא רק פקידה היא לא תעשה לך כלום !
באמת ? אז למה לכל הרוחות היא רוצה את תעודת הזהות שלי ? היא
לא מאמינה שזה אני ? למה לעזאזל שמישהו ישקר ? שלפתי את תעודת
הזהות ונתתי לה. "תחתום כאן" היא אמרה. הדפים כבר היו על
השולחן (!), אלוהים אדירים, הם חיכו לי ! חתמתי. על מסך המחשב
שלידה רצף מספרים אין סופי התפתל בריקוד מהפנט. "אז ככה הם
שולטים בהם". קמתי ללכת אבל הפקידה עצרה אותי. "לא גמרנו אתך".
מה ??? אבל הרי חתמתי ! מה עוד הם רוצים ? הפקידה לקחה את
התעודה שלי. "אני צריכה לצלם את זה". נכנעתי, אני שלהם, עבד,
נתין, משרת, "טוב" חשבתי, "אי אפשר לנצח בכל". הפקידה חזרה עם
התעודה. אספתי את חפצי ויצאתי מהבנק רועד בכל גופי.

אור השמש הכה אותי בסנוורים, בעניים ממצמצות הדלקתי סיגריה
והתיישבתי חסר אונים על ספסל. "האם עלי לקבל את הדין החברתי
ולהיכנע להמון ?" לא ! אני לא אסכן את חיי, אוותר על אהבתי
ואקריב את חירותי ומחשבתי למען השתייכות לעדר ! או שאולי כבר
וויתרתי ? כן... אני קונפורמיסט, בסך הכל רק עוד נמלה בקן.
המערכת היא גדולה וחזקה מידי בשביל אחד שכמותי.

. לפחות הכסף שלי מוגן. כשלתי לעבר הכספומט וביררתי יתרה.
"27 שקל ?!" חולרות !הוצאתי 20. קניתי קוקה קולה והלכתי
לאוטו.

"...אי אפשר לנצח אותם, תצטרף אליהם" זמזם הרדיו בקול משכנע כל
הדרך הביתה.... טוב.