פעם אחת (או אולי יותר, לא בדקתי), בארץ שבעקרון רחוקה (אבל
בצורה מוזרה, דומה באופן מפתיע לאורוגוואי, למרות שגם
אורוגוואי לא קרובה מאד, אז נתעלם...) חיה לה סבתא ושמה
אנטיוכוס.
לסבתא אנטיוכוס היו 27 חתולים, מתוכם:
14 דמיוניים,
8 ג'ינג'ים,
9 שהיא נותנת להם אוכל רק אחרי שמונה בערב,
ו-1 שלא קשור לסיפור.
יום אחד הלך החתול שלא קשור לסיפור לטיול, ומאז לא שמענו ממנו.
זאת הסיבה שהוא לא קשור לסיפור.
אז הסבתא החליטה לשלוח את שאר החתולים שלה למצוא את החתול
האבוד, אבל בגלל שהוא לא קשור לסיפור, היא שינתה את דעתה
והעדיפה לקחת אותם לבאולינג.
בדרך לבאולינג פגשה סבתא אנטיוכוס בבחור חביב, שפעם היא שכרה
כדי לטפל בגינה שלה, עד שהיא הבינה שהוא מרמה אותה, כי היא גרה
בקומה ה-15.
אז היא והוא נשארו ביחסים מצויינים, הוא שאל אותה מה היא עושה,
והיא אמרה: "רק שתיים, לא צריך יותר".
אבל אז היא סיימה לדבר בפלאפון ואמרה: "אני לוקחת את החתולים
לבאולינג", אז הוא שאל מה קרה לדוד.
מכך אנו מסיקים שדוד הוא החתול האבוד, אבל סבתא דוד כבר שכחה
מהחתול אנטיוכוס ואמרה לבחור שהוא נפטר ממקרה קשה של ציפורן
חודרנית.
באותו זמן בדיוק סייר במקום אחר אדם שטען שלא הוא לקח את העט
מהשולחן ושם אותו בחמאה, לטענתו, הדבר נגרם מבלבול וחוסר
החלטיות פוליטית. לאדם זה קראו אלכסיי, באופן מפתיע. הסיבה ששם
זה מפתיע קשורה, בין השאר, לחתול דוד, ועל כן לא ייכנס
לסיפור.
סבתא אנטיוכוס אמרה לאלכסיי שגם אם הוא לא שם את הבאולינג
בחתול, הוא לא יכול להאשים בדבר את דוד, כי הוא לא קשור
לסיפור.
סבתא חזרה הביתה מיום באולינג מרגש, שבעיצומו נחשפו מסיבה זו
או אחרת פרטים מעניינים על חייהם של מיליוני אנשים. מתוך היותה
של סבתא אנטיוכוס אחת ממיליונים אלה, אמר אבי שבדיוק סיים לטפל
בגינה של סבתא אנטיוכוס, שהוא חייב להודות שמעולם לא פגש בחתול
כ"כ חסר חשיבות.
אלכסיי הודה לו, ואמר שאם ברצונו להתאושש מאותה ציפורן חודרנית
עליו להתרחק כ-2,000 ק"מ ממקום מושבו. הבעיה בכך היא
שאורוגוואי היא לא מדינה גדולה מספיק כדי להכיל מספר כזה של
חתולים.
מוסר השכל: אם ברצונה של סבתא לשחק באולינג בלי להכנס לפרשיות
מין, הכוללות אלפקות וחתולים לא חשובים, עליה רק להודות למושל
אורוגוואי שנתן לנו רשות להשתמש בארצו כמודל לרקע הסיפור,
ולהכיל מספר בלתי מוגבל של חתולים בתוכה.