בעולמנו קיימים המון טיפוסים...
אני אישית? מחלק אותם לפי צבעים...
שחור ולבן, שני צבעים בסיסיים ביותר שכל אחד מאיתנו מכיר...
שחור? מייצג את האפילה, את החושך שסובב אותנו, ושלפי דעתי שולט
ודומיננטי בנשמה שלנו, אך לפעמים נותן קצת ללבן ליהנות...
הוא מחליט מה אנחנו עושים ומכניס אותנו לדיכאון כל פעם שאנחנו
עוברים איזשהו "שלב" בחיים שלנו, לאחר שאנחנו עוברים את השלב
הזה, הוא מחליט לתת קצת ללבן להיכנס לתמונה, נותן לאותו אדם לא
מסוים ליהנות קצת לאחר שעברנו את השלב, ושהלבן יוצא מהתמונה,
הופך הכול שוב לשגרה, ואנחנו שוב חוזרים למצב הנורמאלי שבו
השחור הוא הדומיננטי.
ולבן...? לבן הוא הצבע שלפי דעתי נמצא בכולנו, אך קשה לבטא
אותו משום מה... תמיד משהו קורה, והשחור חוזר לתמונה בחיינו,
נכנס שוב לחיינו בגאווה, בגב זקוף, וחזה מנופח, כאשר לגיונות
הדיכאון, פלוגות העצב, וצבא הבכי והדמעות צועדים מאחוריו
בגאווה, כחיילים שחוזרים כמנצחים אחרי שליטם רב העוצמה לארץ
מולדתם ולשדה הקרב שאותו הם כך אוהבים.
אך בכל זאת...
לא משנה כמה זמן נמשך שלטון הצבע הלבן בנשמתנו, תמיד אנו נהנים
ממנו ללא מאמץ ואפילו המאמץ הקל ביותר, אנחנו מרגישים שלמים עם
עצמנו כלאחר שחרור ופריקת עצבים של שבועות או אפילו חודשים
שלמים אף למרות שאולי עברו רק ימים ספורים...
שהלבן נכנס לתמונה, הוא צועד כאחד מפשוטי העם, עובר דרך שערי
העיר, שערי הנשמה שלנו, לא בגב זקוף, אלא בהבעת פנים רצינית,
אך מרגיעה, צועד אל תוך מרכז העיר שלאחר כל צעד וצעד בהליכתו
השלווה, כל אחד מצבאות השחור דואג להעלם אל החשיכה שממנה הוא
בא, ונתיני העיר נרגעים למראה שליטם הזקן וטוב הלב שחזר אל
ממלכתו,  כשמאחוריו לגיונות האושר, פלוגות השמחה, וצבאות הצחוק
והחיוכים.
ואז מגיעה ההרגשה שסוף סוף, שלאחר זמן כה רב, העיר שמי היא אם
לא נשמתנו, שוב טהורה, נקייה, רגועה וחסינה מכל דבר שיבוא.
ושבכלל לא משנה מה יבוא וינסה להיכנס אליה, אם זה יהיה סתם אחד
מהדיכאונות הפשוטים האלה או שזה יהיה איזה שליט שחור לב שיבוא
ויבקש לשלוט על העיר ולעבור דרך שערי נשמתנו. תמיד הוא יחזור
בדיוק באותה הדרך שבה הוא הגיע בגב שפוף, והבעת פנים של מפקד
צבא שחוזר משדה הקרב מובס...
ועכשיו...
לאחר הגדרת הצבעים ששולטים בנשמתנו, איך אתם מגדירים את עצמכם?
מה הצבע השולט בחייכם? בנשמה שלכם? ואיזה מנהיג יושב על כס
המלכות אצלכם בעיר?