[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דור טל
/
ערב של יום יפה

יום אחד, יום שממש היה טוב אני מוכרח לציין, אתם מכירים את
הימים האלו, שקמים בבוקר ב 10 בבוקר ביקיצה טבעית ומול חלון
שפונה אל הים והשמש זורחת ואין ענן אחד אפילו בשמיים ולא חם
מידי אבל חמים ואין דאגות ויש מה לעשות כל היום אבל הכל רק
דברים שבאמת אוהבים לעשות אותם, לא סתם עבודה מרגיזה רגילה,
ובכל מקרה, הכל ממש פועל לפי המתוכנן יום שלם.
אבל כמו שאומרים, לכל דבר טוב יש סוף, וכשצרות באות כמו שסבתא
שלי הייתה אומרת, הן באות בצרורות, גם אם הן לא ממש רציניות,
כשהן באות בצרורות אחרי יום כזה נפלא, זה נראה ממש סוף העולם,
ככה שאולי לא הייתי צריך לקחת את זה כל כך ללב...
אז בסוף יום כזה נפלא כשאני רק חושב, מה אני עושה הערב, ולמען
האמת הייתה לי תוכנית די ברורה לאותו ערב, הייתי אמור לצאת עם
תמר, אבל זה די בוטל ברגע האחרון, ואז כשדיברתי עם שירי היא
אמרה לי שהיא יוצאת עם איזה חבר שלי.
טוב... אני לא ממש יכול להאשים אותה, אחרי הכל לא היה בינינו
שום דבר...
מי שממש הרגיזה אותי הייתה נרקיס שאמרה לי שתבוא בגלל שאין לה
מה לעשות ואמרה שתצלצל לפני שתבוא, ואחרי שחיכיתי לטלפון שממש
לא בא, צלצלתי לאיזה חבר אחר שלי והוא משום מה מסר לי ד"ש ממנה
בגלל שהיא נמצאת אצלו.
טוב נו... אז עוד יום מלא מסיבות בזמן שאני יושב בבית, מה חדש,
העיקר שיש לי כאן כמה ספרים טובים שמזמן לא היה לי זמן לקרוא,
טוב... היה, אבל תמיד לקח לי כל כך הרבה זמן בשביל כל אחד מהם,
אז יצא שרוב זמן הקריאה פשוט ישבתי,  מקשיב למוזיקה שמתנגנת לי
ברקע.
ככה למען האמת כל הערבים אצלי, אבל האמת היא שזה לא ממש צובט
לי בלב או משהו כזה, זה לא משהו שלא היה נותן לי לישון בלילה,
אולי בגלל שבאמת זה לא מזיז לי ואולי בגלל שכבר התרגלתי לזה
וזה כבר... לא זה...
שירי תמיד ידעה שאני רוצה אותה האמת, אם אני זוכר טוב, אפילו
אמרתי לה את זה, הסיבה היחידה שיצאתי באותו זמן עם אחרות הייתה
שידעתי שלא יהיה כלום ביני לבינה, המשכתי אבל להתנהג אותו הדבר
אליה, אולי איזה תקווה פנימית בלב שאמרה לי שיהיה בסדר אבל
אני לא ממהר לקפוץ להחלטות לגביה, אני בטח אפילו לא אזכור את
השם שלה בעוד כמה שנים, וכמה שנים זה לא הרבה זמן, נכון? שירי
צלצלה באותו ערב בוכה, היא לא העירה אותי משינה, אני הייתי
עסוק קצת בעוד משהו שבאמת לא שווה היה לעשות אותו, והיא
צלצלה... די נסערת, היה הבא לי לנתק את הטלפון ברגע שצלצלה,
אבל משהו עצר אותי מזה. היא אמרה שה"חבר" שלי זרק אותה באותו
היום, לא יודע ממש מה היא עשתה, אבל זה כנראה היה יותר מידי
דרסטי בגלל שהוא היה בחור די רגוע בדרך כלל. לקחתי את האוטו
ונסעתי לקחת אותה,  הסתבר שהוא זרק אותה תרתי משמע, בגלל שהיא
ישבה בתחנת אוטובוס באיזה כביש לא רחוק מעמק חפר. היא נכנסה
לאוטו ולא אמרה שום מילה.
לקחתי אותה הביתה, היא יצאה מהרכב ועלתה למעלה, אני חזרתי
הביתה והלכתי ישר לישון. אבל האמת היא שלא  ממש הצלחתי, רק
חשבתי על שירי כל הזמן, אבל ידעתי שהיא כמו ילדה קטנה תחזור
אליו על ארבע ותתחנן שייקח אותה בחזרה, וידעתי עוד משהו, ידעתי
שהוא יסכים, וזה מה שהרג אותי מבפנים, ידעתי שאני הייתי מתייחס
אליה הרבה יותר טוב ובהרבה יותר כבוד, אבל זה טבעם של אנשים...
לקבל בעיטות בתחת ולבקש עוד, ולרגע אפילו חשבתי שאולי אני לא
רוצה אותה באמת, שאולי היא סתם מטומטמת אחת שמחפשת תשומת לב
ממני, וגם אם היא תרצה אותי, אני אולי אגיד לא, אבל המחשבות
האלו התפוגגו בין מחשבות של מה אני אעשה עכשיו כדי שרק יהיה לה
טוב, ובאמת שרק רציתי שיהיה לה טוב.
יום למחרת כבר ראיתי אותם ביחד מחובקים, זה הרג אותי מבפנים,
אבל העברתי בסבבה את זה, חייכתי והלכתי לאכול את הלב במקום
אחר.
בינתיים המשכתי בחיים הרגילים המרתקים שלי שכללו מגוון
פעילויות כגון ישיבה בחדר שלי ושמיעת מוזיקה וכשחושבים על זה,
זה היה סיכומם של החיים המרתקים שלי, רק שמידי פעם הייתי קורא
איזה ספר ישן שאף אחד לא שמע עליו וגם עם כן, השם שלו היה מוזר
להם או משהו כזה.  

בחיים ה"מרתקים" שלי כמו שהבנתם כבר, היה חלל גדול שאותו מילאו
הרבה מחשבות על הכל, מוזיקה, אהבה, שמש, רוח ועוד כל מיני
דברים מוזרים.
אבל העניין לא נגמר כאן, ותאמינו לי שאני הייתי רוצה שייגמר
כאן, אבל זה נגמר בצורה שונה כשבבוקר אחד התעוררתי פתאום לצללי
הטלפון שהיה מונח ממש ליד האוזן שלי, הרמתי את השפופרת ונותק
הקו. בגלל שהייתי כבר ער, כבר לא יכלתי לחזור לישון, הרבצתי
מקלחת, התגלחתי ונסעתי לידידה שלי שקבעתי איתה באותו בוקר, היא
סיפרה לי דברים שכאבו מצד אחד אבל העלו חיוך מצד שני. זה היה
על זה ששירי עוברת דירה למקום די מרוחק, ובגלל זה היא והבחור
שלה כבר לא יראו יותר אחד את השני, טוב נו, היא תחייה איתי או
בלעדי אולי עדיף בלעדי, היום כשאני מסתכל אחורה, הפרידות האלו
הם חלק גדול ממה שמרכיב לנו את החיים...
וגורם לנו לחייך קצת ולבכות קצת ויותר מהכל, לשבת ולחשוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לסוס יש ראש
גדול,
תנו לו לחשוב.





המורה למתמטיקה
של אבא


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/7/01 20:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דור טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה