[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אפרת טל
/
אפרת המעגלת

בדרכי לירושלים חלפתי על פני שלט גדול.
"נתב"ג" היה כתוב עליו. אני זוכרת את הפעם האחרונה שבה הייתי
בנתב"ג, היה זה הלילה שבו חשבתי שאמות. את נסעת והשארת אותי
בכל החרא שעשינו ביחד, וכמו בשירים של אהוד בנאי, נסעת למצוא
את עצמך ואני המשכתי לחכות לגלויות מקטמנדו.
חלפה שנה. אני זוכרת שהתקשרת, אמרת שאת חוזרת. התגעגעת אלי
והצעת לי נישואין. נורא שמחתי, רק שלא אמרת לי מתי. "בקרוב,"
אמרת, ואני, כמו לברדור, כל-כך שמחתי.
בכל אופן, כשנסעתי לירושלים ראיתי את השלט נתב"ג והריח שלך עלה
באפי. עבר כמעט חודש מאז שדיברנו ואת בטח חוזרת בקרוב. מבט
במראה הימנית, איתות, נתיב אחר, בדיקה בטחונית וחניון.
מצאתי את עצמי עומדת באולם קבלת הפנים של נתב"ג. חיכיתי, אולי
פרצופך יתגלה מבין ההמון החולף. בלוח הנחיתות הפלא-ופלא היתה
טיסה מהודו דרך ירדן. זאת ודאי הטיסה שלך, חשבתי, אחרת הגורל
לא היה מביא אותי לכאן, לא היום.
התחלתי לחכות. פרצופי הסטלנים טרוטי העיניים עברו וחלפו על פני
ורק אותך לא ראיתי. הסתובבתי דרוכה כמו פויינטר ליד המעקים אך
לשווא, את לא הגעת. אבל החלטתי לחכות לך ואני מחכה. כמו חוני
המעגל שלא יצא מהמעגל שלו עד שירד הגשם - לא אעזוב את האולם עד
שפנייך יופיעו על המסך הגדול.
אפרת המעגלת או אולי העגולה.
כך התחילה תקופת הציפייה. אני עומדת במעגל ומביטה סביבי. אני
מחפשת בעיניי את החברה שלי.
בהתחלה היה קשה. הציפייה, החוסן הפיזי שהחל מתערער, כל אלה
כמעט וגרמו לי לחזור בי, אך ככל שהזמן חלף הנחישות גברה וזה
נהיה קל יותר. מצאתי לי את השיטות שלי להסתדר; הולכים לשירותים
רק כשאין נחיתות, העובדים של "יוטבתה" כבר הכירו אותי וכל
משמרת היו מביאים לי סנדויצ'ים.
גם מצאתי משחקים קטנים כדי לא להשתגע - 67 נחיתות מרוסייה, 198
נחיתות מארה"ב, 82 מלונדון... 70% מהחוזרים קונים פאקטים
בדיוטי 50% בשמים וכו'...
חיפשו אותי המון זמן, כך גיליתי אח"כ. חיפשו בכל מקום, רק שם,
במקום ההזוי הזה, איש לא חשב לחפש. בביה"ח הייתי מסטולה לגמרי
מכל התרופות שפמפמו לי. כל מה שעבר לי בראש במשך חודשיים היה
"הלכתי בבוקר לשוק הסמרטוטים, קניתי לך בגד מקושט בסרטים,
שרשרת מכסף על רגלך לענוד, ולעולם לא אעזוב אותך עוד..."
עכשיו אני בבית. הבנתי שבזמן האשפוז חזרת ולא רציתי לראות
אותך. זרקתי עליך דברים ואיחלתי לך למות.

עברו כבר 10 שנים ורק רציתי לומר לך שאני נורא מצטערת, ואם
תרצי לחזור, לא משנה באיזה מקום אני נמצאת, תמיד חלק ממני נשאר
עומד במעגל, מחכה לך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היי, שמי הוא
שפירית, ואני
אשמח אם מישהו
יגיד לי אם
רואים את מה
שאני כותבת


תודה!!!!!!!

שפירית במצוקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/04 1:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אפרת טל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה