פעם היה לי חבר שהיה צופה איתי בשקיעות. לא סתם ידיד, חבר של
ממש. בכל יום שישי, על אותן המדרגות, היינו יושבי ומסתכלים
לכיוון הים.
אף אחד לא ניסה לדבר איתנו, אי אפשר היה להפריע, ברבע השעה
הקסומה של השקיעה.
פעם, כשבקושי היה אפשר לראות את השקיעה, כשהשמש הסתתרה בין
ענני אובך, רבנו נורא.
החבר שהיה לי, אמר כשהשלמנו: "ידעתי שהיום יהיה רע, לא היתה
שקיעה!", אחרי אותו יום כבר אי אפשר היה להפריע לנו אף פעם -
לא רק בשקיעות. כשהחבר שהיה לי ואני רצינו לדבר או סתם לשבת
אחד מול השני, זה מה שעשינו, אפילו שרב האנשים בסביבה הרימו
גבה.
היום, אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שצפיתי בשקיעה
מתחילתה עד סופה. על המדרגות של יום שישי לא ישבתי כבר לפחות
שלוש שנים, ועם החבר לא דיברתי כמעט שנה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.