קוראים לי סתיו. שנולדתי רצו לקרוא לי יובל או ירדן. אימא
רצתה, הדוד לא הסכים ובסוף התפשרו על סתיו.
סתיו, אחת מ-4 העונות בשנה, העונה שבין הקיץ הלוהט לחורף
הקודר. עונה שבה העלים הם בצבע חום-אדמדם-צהבהב והם נושרים
מתוך העצים, העננים האפורים שרוצים להוריד גשם אבל לא מסוגלים
כי הם אמורים לעשות זאת רק בחורף אז הם מסתפקים רק בלהיראות
אפורים.
הרוח השורקת, הקרירה, שגורמת לסערה שסובבת את האנשים ומעיפה את
את כל העלים, הפרחים לאנשהו, למקום אחר. סתיו היא עונה שקרית,
יש ימים שהיא אפורה ויש ימים שהיא צהובה, היא לא קבועה.
ביהדות או בקבלה, מה שתחליטו, לא משנה, אומרים שלא סתם נותנים
לתינוקות שמות שהם נולדים.
אומרים ששם מאפיין אותך, שהוא בונה אותך, נותן לך יחוד כלשהו.
אז לא סתם קראו לי סתיו.
אני העלים. צבעם לא מוגדר ממש כמו שאני לא מוגדרת, הם נופלים
בלי להיאחז בכלום כמו שיום יבוא וגם אני אפול מתי שכבר לא ישאר
לי במה לאחוז.
אני אלו העננים. אפורה, ריקה אבל עם זאת מלאת דמעות שפשוט לא
זולגות, הן לא מוכנות. אז הן רק גורמות לי להיראות בוכיה,
רחוקה.
אני זו הרוח. יותר נכון הרוח זו אני, היא זאת שמתחוללת בתוכי,
גורמת בפנים לסערה של כל הרגשות, אבל כשהיא משתתקת, הכל משתתק
איתה ביחד ואז אני מרגישה את החסר..
אני זו העונה. Mood girl it's my name. מצבי רוח משתנים כמו
מזג האויר המשתנה. בתוך תוכי אני אפורה אבל ביומיום אני מתחזה,
רק כדי להראות לעולם "אני פה ואני בסדר, אל תדאגו" כמו שהסתיו
מראה לנו לפעמים את פרצופו האמיתי ולפעמים הוא מחליף את צבעו
לצבע שמח יותר רק כדי לא לגרום לאנשים דיכאון ולתת להם את
התקווה שעוד יהיה צהוב, שהוא רק עונה חולפת ושאין מה לדאוג.
8. זה סכום הספרות של האותיות ס-ת-י-ו.
8 שמסמל את הנצחיות, את האין סוף. את הקיצוניות והטוטאליות. את
הרגשות החזקים והעוצמה. את התשוקה לזכות בהערכה ולהשיג את
המבוקש.
אני זה המספר. האופי שלי זה ה-8. אני הקיצונית, למרות שאני
מתפשרת לפעמים רק בשביל שלכולם יהיה טוב. לי הרגשות הטוטאלים,
העוצמה שאני רודפת אחריה, רק בשביל להרגיש אותה, לדעת שאני
קיימת. לי התשוקה, במיוחד באהבה. התחום שבו אין לי פשרות.
קוראים לי סתיו.
אבא, אימא תודה שבחרתם לקרוא לי כך.