New Stage - Go To Main Page

דוד יהודה
/
שעון החול

שעון החול הולך ונגמר
ואני,
אני עוד יושב מחכה
הרגע קרב, זה הסוף המר
ואני,
אני כאן יושב ובוכה.

וברגע אחד הכל מתנפץ
החלון, הנפש, הגוף והלב
הפוך כאן שולחן עשוי הוא מעץ
נורית אדומה מתחילה להבהב

ואדם בחולצה לבנה אז אמר
בעודו סהרורי מלא דם
"אהבתי אותה וברגע נגמר "
צועק כמו מודיע כבל עדה ועם

שעון החול הולך ונגמר
ואני,
אני עוד יושב מחכה
הרגע קרב, זה הסוף המר
ואני,
אני כאן יושב ובוכה.

ואישה עם שיער אדמוני צעקה
גם בגדיה הפכו לגוון שיערה
לא רוצה לשוב אל אותה מועקה
היא ידעה, כן זהו סוף רע

דם בדם מתערבב והופך לאחד
נשמות נפרדות מתקרבות
זהו קסם אפל, מכושף, מיוחד
בונה אכזבות ושובר לבבות

שעון החול הולך ונגמר
ואני,
אני עוד יושב מחכה
הרגע קרב, זה הסוף המר
ואני,
אני כאן יושב ובוכה.

החול בשעון הולך ואוזל
נפשי כבר עייפה מאוד
אז אשא תפילה נוספת לאל
כי לא אוכל לסבול עוד
בבקשה אלי, עשה שזה יפסק
ושלא נדע עוד מכאוב
כי עוד פעם אחת וליבי מתרסק
עשה לו שידע רק לאהוב!



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/3/04 20:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוד יהודה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה