עוד חוזר הניגון על הנסיכה האבודה
שנעלמה בתוך הזמן, בתוך העולם, בתוך עצמה
עוד חוזר הניגון והולך סחור סחור
על הנסיכה בעלת התלתל השחור
על נדנדה בגן יושבת ופניה קורנות
מתנדנדת אל העתיד, מטיילת בחזיונות
עוברת בזיכרון ישן, בחלום צחור
הנסיכה בעלת התלתל השחור
סרנדה חרש שרתי לה
מכתבים מאות כתבתי לה
משפטים אין ספור חרזתי לה
והיא בשלה
בין הדמיון למציאות עובר קו אחד
ועליו היא פוסעת
מחוקה בין העבר השופע לעתיד הנכחד
והכל היא יודעת
בונה והורסת מגדלים וטירות
הופכת חושך לאור
מייבשת מעיינות ומציפה מדברות
הנסיכה בעלת התלתל השחור
מול שירתה איש לא עמד
למשמע קולה נפלו אבירים
עם כל צליל וצליל עובר בי רעד
רעד עובר גם בין הצללים
ואין לה מעצור
הרי היא ציפור דרור
נשמתה צבועה לבן צחור
ואין בה נים שאינו טהור
שירים כתבתי לה אין ספור
פרחים קטפתי לה צרור
והכל בשבילה - הנסיכה בעלת התלתל השחור.
סרנדה חרש שרתי לה
מכתבים מאות כתבתי לה
משפטים אין ספור חרזתי לה
והיא בשלה
בין הדמיון למציאות עובר קו אחד
ועליו היא פוסעת
מחוקה בין העבר השופע לעתיד הנכחד
והכל היא יודעת
בונה והורסת מגדלים וטירות
הופכת חושך לאור
מייבשת מעיינות ומציפה מדברות
הנסיכה בעלת התלתל השחור
ואם רק הייתי יכול להגיד
ואם רק הלב היה מעיד
ואם רק הלב
ואם רק
ואם. |
