[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שירן סתמאחת
/
דייט מהגיהנום

הוא אהב אותן קטנות.
עם עור לבן, אם אפשר אז גם עיניים בהירות, ושיער שחור.
הוא היה רק בן 19 וחצי, שירת בצבא.
גבוה ונאה בפנים.



דיאנה שיכנעה את חברותיה לצאת למועדון.
היא הייתה נערה קטנה וביישנית.
אפשר להגיד שהיא נראתה די טוב.
רק בת 16 וכבר אז... נראתה נורא בוגרת לגילה.
שיער שחור, עיניים ירוקות, ועור לבן.

היא חיכתה למישהו, מישהו שהיא הכירה באינטרנט. הוא אמר לה שהוא
יבוא עם המדים שלו, ושהוא גבוה, ונראה טוב.



היא רקדה ורקדה, וכל חמש דקות בערך הסתכלה על השעון.
השעה הייתה כבר עשר ורבע.
היא הלכה לכניסה של המועדון.
וחיכתה לו שם.

הוא ישב באוטו מתבונן בעוברים ושבים מול המועדון.
עד שראה אותה, היא באמת הייתה יפה כמו שתיארה את עצמה.
הוא יצא מכיוון האוטו אליה.
והציג את עצמו: "היי... זה אני רגב. את דיאנה, לא?"
מאותו רגע שהיא הרימה את הראש ומבטיהם נפגשו, היה ביניהם קליק
כזה.
הם רקדו בלהט, אחת מול השני.
ידיו נגעו בה בקלילות, מפלסות דרכן דרך חולצתה.
היא בחיים לא הייתה ישירה כל כך, עד שקלטה שהם מתקרבים לכיוון
הבית שלו, ועומדים ליד הדלת, כאשר הם מתנשקים נשיקה חמה
ורטובה.
היא פחדה שזה אינו רעיון טוב...



דיאנה התעוררה בבוקר עם כאב ראש ענקי, כשהיא לא זוכרת מה קרה
לה אתמול.
היא העבירה את היד בשיערה לחפש בליטה או משהו שיבהיר מה מקור
הכאב ראש... וראתה שנוזל ממנו דם.
היא הסתכלה מסביב ומצאה את עצמה במין מרתף עם סורגים.
היא לא הבינה איפה היא, ומה היא עושה שם.
פתאום נשמעה חריקה של דלת...
רגב נכנס.
הוא נראה אחרת, העיניים שלו היו ריקות כל כך.
המבט החודר שלו היה שטני מאוד. והוא חייך לו חיוך זדוני
ומפחיד.
דיאנה נזכרה פתאום למה כל כך כואב לה הראש.
היא נזכרה שרגב חבט בראשה עם מקל, ואז היא מצאה עצמה מתעוררת
במרתף שלו עם כאב ראש ענקי.
רגב צרח עליה שתקום...
והיא כמו זומבי, קמה לאט והחלה להתקרב אליו. היא פחדה בכלל
לחשוב על מה שהוא הולך לעשות לה.
הוא תפס לה את היד באגרסיביות, והעיף אותה על הריצפה.
הוא התיישב מעליה בכוח והחל לקרוע את בגדיה.
הוא צרח עליה שתפתח את הרגליים, והיא עשתה כבקשתו.
הוא חדר אליה מהר חזק ,וכואב.
והיא... החזיקה את עצמה שלא לבכות, והתחננה שיפסיק.
אבל הוא רק המשיך, מהר יותר, וחזק יותר.
ואז הוא גמר, ופשוט גרר אותה אל המזרון שבסוף החדר, והלך.
היא שכבה שם בלי לזוז, בקושי נושמת.
חיכתה שהוא יצא מהחדר...
רק כאשר שמעה את חריקת הדלת, היא הרימה את מבטה והתבוננה
בשלולית הדם אשר הייתה באמצע החדר, במקום שבו הוא אנס אותה.
היא הבינה שהיא כבר לא בתולה.
היא החלה לבכות.

שבוע שלם, כל בוקר, הוא היה מעיר אותה, מזיין אותה והולך.



עד שיום אחד... נמאס לו ממנה.
הוא חיכה שהיא תירדם.
לקח סכין גדולה מן המטבח, נתן לה נשיקת לילה טוב.
והחל לשסף את גרונה לאט לאט.
לאחר מכן הוא פשוט תקע לה את הסכין מספר פעמים בלב.
יצא מן המרתף...
התקלח, התלבש...
והלך לפגישה עם מישהי שהוא הכיר באינטרנט...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני רק מקווה
שיום אחד אוכל
לראות את שמי
מתנוסס על
סלוגן





אנונימית


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/4/04 18:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירן סתמאחת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה