פרק ראשון:
הנפילה


"היי ג'ו, הכל בסדר?"
"כן, ומה אתך בר?"
"איתי מצוין, זוכר שאמרת שתבוא איתי לפיצריה היום?,
הולך להיות ענק, כל החברים, אני ואתה.
יאללה אתה בא?"
"מצטער, אני לא יכול לבוא." ג'ו נאנח
"אבל למה?? אמרת שתבוא איתי, נווו..."
"בר באמת שהייתי בא, אבל..."
"בלי אבל. עכשיו בוא!!!"
"בר אני לא יכול אני חייב לעשות משהו, אבל אני מבטיח לך שברגע

שאני אסיים אני יבוא, בסדר?" מנסה לנחם את בר
"בסדר, אבל אתה מבטיח..."
"לסבא וסבתא שלי, סבא שלי קרא לי למשהו.
טוב אני חייב ללכת אני מאחר.
ביי מותק" ג'ו נותן לבר נשיקה מסתובב ורץ לביתם של סביו

לאחר 20 דקות של ריצה ממושכת ג'ו סוף סוף הגיע
"טוק. טוק. טוק." ג'ו דפק על דלת גדולה מעץ
"רגע, רגע אני מגיע"
הדלת נפתחה וממנה יצא איש זקן, שיער לבן שלבוש בחליפה מסורתית
ישנה
"סבא!!!" ג'ו חיבק את סבו
"ג'ו, ג'ו אתה זכרת לבוא, בוא תכנס,
אתה רוצה משהו לשתות?"
"אולי, לא יודע..."
ג'ו נכנס והלך לסלון והתיישב על כורסה שמונחת ליד האח,
החדר נראה סגנוני מאד ועתיק מאד אך גם מודרני באותה הצורה.
סבו מגיע ומתיישב עם תיבה קטנה, שחורה עם עיטורים של זהב
שיוצרות אותיות
בשפה שג'ו לא הכיר.
"סבא, מה זה?"
"כל דבר באיתו ג'ו"
לפתע דלת הסלון נפתחת ונכנסת אישה דיי זקנה עם מגש ובו 3
כוסות.
"סבתא!!"
האישה הניחה את המגש על השולחן מעץ מלא וניגשה לג'ו ונישקה
אותו על המצח וחיבקה אותו.
"תודה חנה"
"אין בעד מה, ברוך"
"ג'ו תגיד, איך הולך בבית הספר?"
"בסדר, עפים מפה עפים משם, אבל בעיקרון הכל טוב, ציונים בסדר
וכרגע אין נכשלים"
"טוב מאד" ברוך הרים את הכוס ושתה אחרי שסיים לשתות הניח את
הכוס בחזרה
" תגיד ג'ו אתה אוהב שרשרות לצוואר?"
"אממממ... כן למה לא, אם הייתה לי הייתי שם אותה אבל אין לי"
"בסדר גמור" ברוך השביב תוך כדי שהוא פותח את התיבה הקטנה
"ברוך אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה עכשיו? לספר לו הכל?"
"לספר לי מה?" התפרץ ג'ו
"כלום כלום..." ברוך השיב במהירות מפתיעה
"טוב הגיע הזמן" ברוך הכניס את ידו אל התיבה והוציאה לאט לאט
ומשהו מתחיל להתגלות מהתיבה,
זאתי הייתה שרשרת כסף או לפחות זה נראה כמו כסף עכשיו רואים את
כל השרשרת,
באמצע של השרשרת יש עיגול עם חריטות של ציורים בצד אחד יש סמל
של כדור שנראה שעולה בלהבות,
ובצד השני יש ציור של אקדח.
"קח, זה בשבילך" ברוך הושיט את ידו עם השרשרת לג'ו.
"יווו... איזה יופי של שרשרת!!" אמר בהתרגשות גדולה.
"אבל למה אתה נותן לי אותה?" ג'ו נזכר בדבר.
"כי...כי...כי."
"כי אתה הנכד שלנו, מה אסור לנו לפק אותך?" התפרצה במהירות.
"מותר מותר לכם... חחח... תודה רבה אני כבר עכשיו אשים אותה"
ג'ו שם את השרשרת על צווארו, קם ניגש אל סבו וחיבק אותו אחרי
זה הלך אל סבתו וחיבק אותה גם כן.
"תודה רבה סבא סבתא" ג'ו אמר והסתכל על השעון שעל הקיר.
"אויי אני חייב לזוז, הבטחתי לידידה שלי" ניגש אל הדלת ופותח
אותה
"בסדר ג'ו, ביי תשמור על עצמך".
"ביי".
"ביי!!!" ג'ו פתח את הדלת יצא וסגר את הדלת והתחיל ללכת לכיוון
הפיצריה.

לאחר חמש דקות של הליכה.
"וואי השמיים האפירו פתאום, לפני שהגעתי לסבא וסבתא שלי השמיים
היו בהירים בלי ענן באופק, כדי שאזדרז" גו' הסתכל סביב לשמים
והתחיל לרוץ.

"אתה לא חושב שהיינו צריכים לספר לו? אולי לפחות להסביר לו
קצת?" אמרה בזמן שהיא מסתכלת בחלון על ג'ו נעלם בסוף הרחוב.
"לא. אמרו לנו חד וחלק לא להסביר לו, אם היינו מסבירים לו זה
היה יכול לקלקל הכל, הוא צריך ללמוד לבד!!" קשיחות נשמעת
מקולו.
"חנה אל תדאגי, כפי שאני מכיר את ג'ו הוא יסתדר, הוא הסתדר
כשההורים שלו נהרגו, הוא כבר לא תינוק, הוא חזק ולומד מהר, אני
רק מקווה שהוא ילמד מספיק מהר" בקלות דעת ברוך השיב ושתה את
התה כשסיים את התה והניח את הכוס על השולחן.
"אני מרגיש אווירה רעה בקשר לזה, זה הולך לקרות בקרוב" אמר
בחשש.
"כן, גם אני מרגישה את זה" נאנחת.

"פאק! מתחיל לרדת גשם, אני צריך למהר" ג'ו התחיל לרוץ מהר
יותר.
הגשם התחזק למבול חזק הטיפות היו גדולות כמו כדורי שלג וחזקים
כמותם גם.

לאחר כמה רחובות שג'ו רץ הוא רואה שלולית דיי גדולה באורך
וברוחב.
"טוב ג'ו אמרת לעצמך שאתה רוצה להיות טוב בספורט, למרות שאתה
יודע שאתה טוב מאד, זה יהיה אימון לקפיצה לרוחק בשבוע הבא" ג'ו
חשב הלך כמה מטרים אחרוה והתחיל לרוץ ספריט לעבר השלולית מספר
סנטימטרים מהשלולית ג'ו זינק מעליה.
"חח... ממש קלי קלות" ג'ו חשב באמצע שג'ו היה באויר מגחך לו
השלולית זזה כמה מטרים לכיוון שג'ו עמד לנחות,  ג'ו נחת בטוח
השלולית אבל במקום להעצר ברצפה של המדרכה ג'ו המשיך למטה
והשלולית בלעה אותו


"פאק! מה זה הרעש הזה?" ג'ו פקח את עיניו וראה שטח פתוח ואלפי
אנשים נלחמים ועוד דבר שהוא ראה שהוא נופל בדיוק לאמצע של
הכל!!!
"אההההה!!!"
כמה מטרים מהקרקע ומהאנשים שנלחמים ג'ו נעצר כליל והתחיל ליפול
לאט לאט אל הקרקע ואל האנשים שנלחמים.

"מה לעזאעזל!!!"
"תפסתי אותך" ג'ו הרגיש שמשהו חבט בו שזה היה כנראה ברזל המכה
לא הייתה חזקה אבל בכל זאת גרמה לג'ו להתעלף.

לאחר מספר שעות/ימים התעורר ג'ו שעדיין היה עייף ומסוחרר, הגוף
שלו כאב מאד, ג'ו פקח את עיניו וראה איש ואישה ואיש זקן שיושב
על כיסא גדול.
"מי... מי. אתם?"