סבלתי כ"כ הרבה בחיים שלי. כל כך הרבה דברים ראיתי שגרמו לי
להתבגר ולהתחסן פיזית ומנטלית, למרות שלאף אדם לא אכפת באמת
ממני, אולי חוץ מאמא שלי, שבאמת משתדלת לדאוג לי, אבל אני לא
באמת מעריך את זה. משום מה יש בי כאב עז. יש בי כאב מר, כאב של
אהבה, כאב של בגידה, כאב של שקר מתמשך, כאב של תקופה בבועה של
שקר. אני מאוכזב, כאוב, עצוב. ניסיתי להתאבד, לקפוץ מהגג, עד
שהשכנה שלי תפסה אותי ברגע האחרון והשבעתי אותה לא לספר לאיש
על זה. לא באמת ידעתי מה קורה איתי. אני פשוט בוכה ובוכה ובוכה
בזמן שהיא נהינת עם אחרים, צוחקת ומחייכת, עוברת בין שפתיהם של
אחרים. אני יושב בבית, כולי מת, כולי עצוב, בין השמיכות, בוכה
ובוכה, על הכל - על זה שאי אפשר לסלוח, על זה שאי אפשר להוציא
אותה מהמח, על זה שכבר אין לי כח, על זה שאין בי יכולת יותר
לבטוח... בוכה לאלוהים שיעזור לי לברוח, בוכה לאמא שלי כאילו
מישהו מת, תוך כדי שאני מיילל "למה היא בגדה בי?" הדמעות לא
מפסיקות לרדת. כואב וכואב כאב לא מוגדר. משהו בפנים פצוע
ומדממם, והתרופה הכי טובה היא לבכות. זה מה שהרגשתי בכל אופן
באותו זמן. אני לא יודע למה אבל זה מה שעשיתי,.אני לא חושב
שהיה פתרון אחר באותם רגעים, חוץ מלפרוץ בבכי.
לא ידעתי מה לעשות. זה היה נראה כאילו כל העולם צוחק עליי על
שהייתי כל כך טיפש, שהייתי כל כך נאיבי, שניסיתי לבנות מערכת
יחסים אמיתית עם יצור לא אנושי, חסר רגשות, בעל רצון לפגוע
ו"להינות" מהגיל. לא יכולתי לחשוב על עצם העובדה שהיא כרגע
בידיים של מישהו אחר, שהיא מנשקת את שפתיו של מישהו אחר!  אני
יודע שאני לא אוכל להיות בין זרועותיה של מישהי אחרת מתוך
אהבה, אלא רק מתוך רצון לנקום או לנסות לשכוח, ואז אתה נהיה
אדם מגעיל, כי אתה פוגע במישהי אחרת. אני רוצה כל כך שהמח יגבר
על הרגש ברגעים אלו. אני רוצה כל כך תרופה מידית לכאב, אני
תשוש מבכי.
אני רוצה רק דבר אחד, שתבינו עד כמה בגידה היא כואבת, במיוחד
כשבחורה שאתה אוהב בוגדת בך, כשבחורה שאתה מכיר כל סנטימטר
בגוף שלה, שהרגשת את שפתיה, שבכית בזרועותיה, סלחת על
טעויותיה, שחשבת שהיא המלאך השומר שלך ירקה לך בפרצוף!