א.
אם אשב ואחכה
עד שמשהו יצא
וודאי אאבד תחושה ברגליים
והדיו תתייבש
והרוק יתייבש
ואני אשכח מה בכלל אני עושה כאן
ומתי הגיע קיץ
ולא אבין יותר
מה רוצות מולי שורות אלה
ומי הושיב אותי מולן
זוהי בטח שוב תנומת החורף
נופלת ללא התרעה מוקדמת
ועוזבת באותה פתאומיות
ואת נשארת

ב.
אולי זה שאני כותבת כמעט כל יום
יכניס אותי לשגרה של כושר
ולא אאבד את הגמישות
יותר נכון אשיבה אליי
ואתנצל רק ואומר
ששבתי מפגרה ארוכה
והנה אני מוכנה
להשיל את השכבות
ולהתחיל להתעמל.

ג.
באמצע חדר עגול או מלבני
מיטה אחת ביני וביני
ואין ידי משגת
לאחוז בצווארון חולצה
או לקפוץ את אגרופי
להתעמת פנים אל פנים
באופן חד פעמי ובלתי אמצעי
אז שוב
אני התבוסתנית
פושטת שמלתי ונשכבת
במיטה שהצעתי בעצמי
ואני הלוחמת
מתרעמת
יוצאת מהחדר ומכבה את האור

ד.
זוהי קהות חושים
וזהו חורף תובעני
וזהו חורף בוגדני
ואני אינני מתרעמת
ואינני נלחמת
אוספת את חפציי ועוברת
למקום אליו אמרו לי לעבור
כשאין סיבה אין תוצאה
כשאינני סחורה מספקת
כשאינני מספקת סחורה
אין בי קסם
אין בי צורך
ואין בי אהבה
אני רוח רפאים שקופה
אולי זה עונש
שהייתי ילדה רעה.

ה.
נראה לי כדאי שאצא
לתעות קצת בשדות זרים
לאסוף רשמים שירשמו לי משהו
ברבות הימים
להשיט לחמיי על פני נהרות
ולקוות
שיש לי למה לחכות

ו.
מהאנרגיות שאני משקיעה
בטענות כלפי עצמי
אפשר להקים תחנת כוח
ולכבות אורות של עיר שלמה

ז.
עד שאתחיל להזרים מעצמי
נהרות של שירים
יש עוד די זמן
לשבת ולבחון ולברור תהליכים
אני עכשיו משחררת פקק (ובאמת נוצר כאן איזה צוואר בקבוק)
בלי סכרים ומחסומים,
בלי כוונה ובלי תחילה
או דולה מים מתחתית באר
אני יכולה לכתוב פשוט הכל עכשיו
הקושי הוא
לומר את האמת.

ח.
ואולי אטיח האשמותיי בעיר הזו, הצחיחה
במדבר שלה
שייבשו וסחטו ממני
כל מעיין שנותר
ושום חורף, וודאי לא העלוב הזה שכאן,
לא הצליח להחיות

ח (2).
או שאשמח סוף סוף במה שיש לי.

ט.
אני אפילו לא יודעת
מאיפה זה בא לי
אולי כמו הנסיך
בדרך לאהובתו המתנמנמת
כורתת סבך קוצים של שנים
בחרב משוננת
ואיזה דחף לא ברור
שקרא לי