רוחות רפאים ארורות!
רוחות נוראות!
רפאים חיוורים,
צללים איומים!

אני מוקפת בהם,
רדופה אנוכי,
בשנתי, בעורי,
טורדים הם את קיומי.

צללים ואשליות
של כל אשר יכל להיות,
כל אשר רוצה אני ואיננו.
מגלמות את כאבי כולו.

קולו של עדי
זועק את אשר ביניינו,
האם לא יתממש לעולם?
עדי, שלא היה מעולם.

אני מוקפת בהם,
רדופה אנוכי,
בשנתי, בעורי,
מכתרים הם את קיומי.

רוחו של אבי
כועס אפל ונורא
אוהב וכואב, הוא בן החרטה.
אבי, שמעולם לא היה.

אני מוקפת בהם,
רדופה אנוכי,
בשנתי, בעורי,
מכאיבים הם את קיומי.

קיומו של אחי
שעיני לא זכו לראות מילדות,
הוא אשר אוהבת אנוכי, ועל אבדנו מבכה,
אחי שמעולם לא היה.

אני כואבת בהם.
ארורה אנוכי.
בשנתי, בעורי.
את קיומם יוצרת, אני.