דמדומי השחר כבר עולים
את הלילה החשוך הם נועלים
בשקיעת החמה אמש הייתי עדיין נער
ואת פתחת לי את השער
קימורי גופך מזכירים את החוף
כה מושלמים ונעימים למגע, איזה נוף
עינייך כזוג אבני ספיר ירוקות
מעבירות בי רטט למראה השלמות שיצר הטבע
שלהבי אש אוחזים בי ולא מרפים
ופיך מושך אותי כסומא בחבלי קסם בלתי נראים
גלי חום מציפים את גופי
כי מגע נוצר
ומתחתיי אוצר
נרגש למראה הסנה הבוער
אך האש לא מתכלה ואני ער
קרבה השעה ואין זה חלום
ובנקודת המגע קיים כעת מחסום
ראשי בעננים ובך אוחזת אי נעימות
כיצד ניתן להקטין את סבל השלמות
והנה אני גומר בבטחה
כח אוני סר מעליי במנוחה
אך לרגש אותך כמעט ולא הצלחתי
כי נכות נתן לגבר הטבע, במה פשעתי?
20.03.99 |