ואף כי מעולם
לא הפכו הגיגיי
לשיר אחד
שיהיה בעבורך
ואף כי ברגעי גאות
נשטפתי באדוות גליי -
עורבי כרכו קטיפה שחורה
לרקתי
למען יחשכו עיניי,
עיתים תכולה היתה
נשזר בה באדום
חוט השני צבוע בתעוזת הלב.
בשם מבחן הזמן
אנציח מילותי בעבורך
על כי היית הכסות
לנפלאות מערומיי,
על כי היית מפרץ
למחוזות סערותיי.
בענוותך
הפכת פניני תבונה -
שדה בעת פריחה
ורגע זה -
לשיר.
מוקדש באהבה לרויטל - חברה מיוחדת במינה שידעה להאיר את חיי
באהבה גדולה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.