לפעמים בחיים לומדים להכיר את החיים מטעויות שלך, אתה לא יודע
מתי זה יבוא לך, אתה לא יודע מה ללמוד, אבל אתה לומד, זה יכול
להיות בדרך הקשה וזה יכול להיות בדרך הקלה, אתה אף פעם לא תדע
על איזה דרך אתה, אתה יכול לחשוב שאתה בדרך הקשה בעוד שאתה
בעצם בדרך הקלה וכן להפך. הטעויות שאנחנו עושים יכולות לפגוע
באנשים, זה יכול להיות בעצמנו וזה יכול להיות בכל בן אדם אחר.
האנשים שנפגעים מזה יכולים להיות אהובים שלנו וקרובים אלינו
וזה יכול להיות סתם אדם שאתה לא מכיר...
על טעות כזאת ברצוני לספר לך.
תמיד הייתי הקטן, החלשלוש. תמיד הייתי השק אגרוף של כל העולם,
נתתי לאנשים להרביץ לי סתם ככה, כי התחשק להם, אפילו לא ניסיתי
להגיב כי חשבתי שזה ייעודי בחיים.
בערך בסביבות כתה ט', התחלתי לתפוס גובה, כלומר כבר לא הייתי
כל כך קטן הייתי גבוה יחסית לחברי, הייתי אז בתקופה של משבר,
לא יודע מה קרה לי, עשיתי דברים שבחיים לא חשבתי שאני אעשה, רק
מתוך איזשהו דחף, איבדתי שליטה על עצמי, לא, לא השתמשתי בסמים,
לא שתיתי אלכוהול, ולא לקחתי שום דבר אחר, פשוט איבדתי שליטה
על החיים שלי, אולי זה מרצון, אולי מכורח המציאות. זה כמו לשבת
ליד דף, עם עפרון ופשוט לתת לידיים לכתוב בשבילך, אתה לא יודע
מה אתה כותב, אתה מאבד שליטה על הידיים שלך, והרגש מתחיל לתפוס
מקום, אולי במקום כלשהו בשלב הזה בחיים איבדתי את השליטה בגלל
שלא השתמשתי במוח שלי, נתתי לרגש להשתלט.
נחזור לכתה ט', אז נכון, הייתי גבוה יחסית לחברים שלי אבל זה
עדיין לא עזר, עדיין הייתי חלשלוש, תמיד ראיתי באנשים חזקים
איזשהו מקור להערצה, רציתי להיות חזק.
בערך לקראת אמצע השנה בכתה ט', תפסתי את השליטה בחזרה בחיים
שלי, לפתע הבנתי מה היו הטעויות שלי, למדתי את הטעויות שלי...
לא רציתי יותר להיות שק האגרוף של אף אחד, הבעיה היא שלא היה
לי עור של פיל, הייתי רגיש, נעלבתי מכל דבר, ישנם שחושבים שזו
בעיה, אני חושב שזו תכונה מולדת שיכולה להיות טובה במקרים
מסוימים, חבל שאז לא חשבתי ככה, פיתחתי לעצמי עור של פיל, אם
עד אז הייתי פתוח והייתי מוכן לפתוח את החיים שלי כלפי כולם,
עכשיו לא נתתי לאף אחד להתקרב לעור שלי, רק לאלה שבאמת סמכתי
עליהם, מספר האנשים שבאמת סמכתי עליהם הצטמצם לכדי 2-3 אנשים
לא יותר מזה.
מתחת לעור הפיל שפיתחתי לי, היה עדיין אותו ילד רגיש, לכן
כשמישהו העיז לדבר כנגדי הייתי חייב לפגוע בו בחזרה!
בחופש הגדול, שבין כתה ט' לכתה י', שמעתי שאומרים שזה חופש
שמתבגרים בו קצת. אני יכול להגיד כמה שזה נכון, אני התבגרתי
הרבה.
למדתי, לא חייב עור של פיל, אבל גם לא עור דקיק, העור שלי היה
עור שנחמד למגע אבל עדיין יש בו קוצים וערס לפעמים, אנשים למדו
שלא כל כך כדאי להסתבך איתי, זה לא כל כך נעים.
אולי זה לא התבגרות אלא ילדותיות, אבל אני חשבתי אז שזה
התבגרות, אנשים ראו בי גבר, לא פחדן, אחד שלא כדאי להתעסק
איתו.
התחלתי את כיתה י', כשאני כבר לא שק אגרוף של אף אחד, ולהפך,
יש לי הרבה חברים, ואיפושהו גם אנשים מסתכלים עלי, אולי קצת
ביראת כבוד, אולי קצת בפחד, אבל אנשים יתייעצו איתי, צחקו
מבדיחות שלי, שמחו להיות בחברתי.
הפכתי מאותו בחור קטן ומסכן לבחור גדול, חברותי, מפחיד ואהוב.
אנשים אומרים שמפחיד וחברותי לא מסתדרים ביחד, אז זה לא נכון,
אנשים יודעים לא להסתבך איתי, אבל אני רק מפחיד במקרים
קיצוניים שפגעו בי, בד"כ אני חברותי, ואני לא מתבייש להגיד
שאני רגיש!!
אומרים שחכם לומד מהטעויות שלו, אבל נבון לומד מטעויות של
אחרים, אני כתבתי את הקטע הזה כדי שתלמד מהטעויות שלי, אז נכון
זה קטע קצר, אפילו קצרצר, אבל הוא מסר לכל החיים, אל תיתן לאף
אחד לערער על כבודך, אתה לא שק אגרוף של אף אחד! אני יודע
שתקופה מסוימת בחיים שלי, אנשים שילמו על זה שנתתי לאנשים
לפגוע בי.
אז גם אם אתה קצת נמוך, קצת חלשלוש, אתה לא צריך להתבייש, אל
תסתכל על אנשים חזקים ותקנא, אלא תהיה חכם, תאמין לי, אל תאבד
את השליטה שלך בחיים, אל תאבד את השכל, אל תיתן לרגש להשתלט,
אחרת תמצא את עצמך עסוק בלהכאיב לאנשים אחרים, אני כותב לך כדי
שלא תצטער על זה אחר כך, כמוני. אל תחשוב שאתה חכם, גם אני
חשבתי ככה, ובעצם הייתי רגשן.
אני איבדתי שליטה על החיים - אתה רוצה גם?