"הדשא של השכן ירוק יותר"
כשגרנו בהרצליה הדשא שלנו היה ירוק יותר. בבניין 16 דירות
התגוררו בעיקר זוגות צעירים עם ילדיהם (בני גילי), ציפורה -
האישה הזקנה שנתנה לנו שוקולד; שמחה החייכנית שאת הכלבה שלה
כולם אהבו, עד שהיא הרגה חתולה בבניין ליד. חוץ מהרומניה
שעדכנה אותנו בצרות שעושה לה בעלה והשכנה בבניין ממול שירדה עם
סכין פעם (לא ברור למה...) באמת שלא היה על מה להתלונן. ואפילו
להיפך. האוירה היתה ממש טובה. אני זוכרת שבסוכות כולנו עשינו
קישוטים ותרמנו מצעים כאלו ואחרים ועשינו סוכה משותפת, עשינו
תחרויות עטיפת נייר טואלט וכמו כל ישראלי גאה, מנגלנו מנגל. לא
היה בניין כמו הבניין שלנו.

ואז עברנו דירה. (אמא ואבא לא ראו את הבניין כמו שאני ראיתי)
והיה דשא... אבל לא כל כך ירוק.
היתה לנו שכנה, שלמראית עין היתה מאוד חביבה, היו לה שני כלבים
שלושה חתולים ותוכי. וגם ילד. יש יותר אימהי מזה? מסתבר שכן.
אם היה לי שקל על כל פעם שהיא צעקה על הבן שלה. ולא רק שהיא
צעקה עליו, היא גם איימה עליו, איימה שתשלח אותו לאבא שלו!
מסכן.
יש לנו שכנים, שאולי הם אחלה אנשים, אבל הכלב שלהם! הו! הכלב
שלהם! אני חושבת על עצמי כעל חובבת חיות, ובאמת אני כזאת. אבל
פשוט בא לי לחנוק את הכלב הזה! בבוקר, בצהרים, בשתיים בלילה,
לכלב הזה אין שעון, הוא נובח ונובח. וכשאתה מת מעייפות וכל מה
שאתה רוצה זה רק להרדם, אין דבר יותר מעצבן מזה!
בעצם יש. שתי קומות מעל הכלב גרות כמה בנות. אם אני לא טועה,
אם ושתי בנותיה. ואלוהים ישמור רמת הדציבלים אליה הן מגיעות!
אבל זה לא בא ברגל, צריך אויר בשביל כזה קול. אז החלון פתוח,
וכשמשעמם, אז המערכת נדלקת והווליום עולה. ויש מוזיקה לכל
השכונה, מה? כדי שלא יהיה משעמם.
ואם זה לא מספיק. בדירה מתחתם גר זוג, בעל ואישה, שכנראה כבר
יותר מדי זמן אחד בתחת של השני, וגם הם בורכו בקול  חזק וברור.
והם לא שוכחים להשתמש בו. בחיי לא שמעתי כזה מגוון של קללות.
ידעתם שיש יותר מחמישים דרכים לקלל?
ואם עדיין שקט לכם, בדירה לידם כנראה לא גר אף אחד. כי הטלפון
מצלצל ו א ף  א ח ד  ל א  ע ו נ ה  ! מילא זה, אבל האנשים
שמתקשרים לא מוותרים בקלות! הם יחכו! עד שיבוא המשיח! הם
יחכו.
מרוב הרעש הדשא שלנו קצת האפיר.

אבל היום, בעיצומי ההתכוננות לבגרות (מה שאומר המרחות מול
הטלוויזיה וניסיון נואש למצוא כל עיסוק אחר מלבד להתכונן)
הסתכלתי מבעד לחלון ומולי, ראיתי ילדה קטנה יושבת במרפסת
ומציירת. יושבת בכותונת, לא כל כך מסורקת, ומציירת! לא לחוצה
מבגרויות. לא מוטרדת מעבודה. לא נובחת. לא מצלצלת. לא צועקת.
לא שרה בקולי קולות. רק יושבת בשקט ומציירת.
מבלי ששמתי לב עלה חיוך על שפתי. גם הדשא היה קצת ירוק יותר
פתאום. חזרה אלי המוטיבציה שאיבדתי פעם, וגם קצת רצון טוב.
שמחה וטובת לב חזרתי להמרח.