זה מסוג הדברים האלה שאתה אף פעם לא יודע אם אתה אמור לקרוא?
זה לא מיועד לך אבל בסוף, בסוף תמיד אתה קורא. מה כבר יכול
להיות הכי גרוע? זה עדיף על הספק, החוסר ידיעה.

זה מעניין. בטח שזה מעניין. אפילו שזה לא לך. ובסוף אתה תמיד
קורא... כי זה מעניין.

אז גם אני קראתי. זה התחיל ב"קטנה שלי" ונגמר ב"יש לנו מזל שיש
לנו אותה". אותי הוא מתכוון. יש להם מזל שיש להם אותי. זה
התחיל במין נימת קינאה שלי אבל לא ידע איך להסתיים.
הוא כתב לה שאני באמת אוהבת אותה. באמת אוהבת אותה כמו שהיא
אותי. לא ידעתי איך לסיים את זה, באיזה נימה



שמחה?