|
שוב היא רצה אחרי שובל טעויות
כבר מפחדת להסתובב
לראות את ההריסות שנותרו מאחור
ממנו, ממנה, מכל מי שאוהב
ובקצה השובל ישנו אור
כנראה כמו תמיד הוא מלא
בשקרים, טעויות, כאב
או משהו דומה
אך עד המוות
יש לאדם לפחות מעט תקווה
כך היא שוב נגררת
לעולם של "אהבה"
היא ידעה (שכלום לא נגמר טוב)
והימים ארוכים ארוכים
היא מחכה לאותו חיבוק מובטח
בו בזמן מקווה שלא יבוא
לא רוצה להגרר למקום המסובך
שוב שירים מתנגנים
מזכירים לה את פעם
הרי בזיכרון הכל אחרת מהמציאות
שוב אותו טעם...
היא בוכה, יודעת שאין תקווה
מתפוררת מפחד
חרדה עצומה
מעוד נפילה
אך זאת דרך ללא חזרה... |
|
|
לפעמים נדמה לי
שבועז כל כך
שונא אותי
זאת שאהבה את
התל-אביבי
תגובת מערכת:
ממשרדו של בועז
מבקש דוברו של
בועז להבהיר שכל
הרגשות שמפתחים
כלפיו הם
באחריות המשתמש
בלבד, ומשרדו של
בועז לא יקח שום
אחריות כלשהי
בנושא, הדבר
כולל תשלום דמי
מזונות, תשלום
עבור הפלות, דמי
אבטלה וכדומה,
אך אינו מוגבל
לאחריות זו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.