הצעקה האחרונה / סופתחילת הדרך |
ועכשיו אתה במרומים
הטבעת שעל ידי תשאר לעולמים
את הרגעים המתוקים לא אשכח
שאהבתי אותך אהבתי כל כך
את הרגע ההוא אנצור בזיכרון
אחרוט אותו עד יומי האחרון
כשעמדנו מתחת לחופה
הרגשנו כמו מקדש אהבה
אמרתי את השבועה
ראית מעיני את הדמעה
הרמתי את ההינומה
נתתי לך נשיקה ארוכה
אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני
אלוהים אתה שומע אותי
הפרח ששתלנו גדל וצמח
אתה הזיכרון שלא אשכח
רוצה לצעוק אבל זה לא יוצא
רוצה להאמין שזה לא קורה
את הרגעים המתוקים לא אשכח
שאהבתי אותך אהבתי כל כך
אני שואלת דרכי לאן
הלוואי והיתה איתי כאן
כשעמדנו.....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|