תודעת המוות, המלווה את החי
נשימות מאטות של גוף
מזדקן בגיל עשרים וחמש
חשיבה צינית על סוף
שהולך וממשמש, מקמטת את מה שיש
מתחת לעור
ומחשיכה את מה שיש
מתחת לאור
תודעה על מוות עומד בצד
שולח יד, וממשש את לחיי
ומחייך, מוות עם חוש הומור
מגיע ממזרח רכוב על חמור
לבן, נראה כמעט קדוש
שלא לחשוש
לא לאבד את הראש
שממילא יעוף
עם פה פעור קמעה
של פרצוף נראה זעוף

תודעת המוות המלווה אותי
הבנה מכבידה על התובנה
עשרים וחמש שנים של שתיקה
מיליון מילים מבלי לומר דבר
ביטוי לביקורת עצמית, בונה
מגדלים של אשליות
ורסיסים של תודעה
מתנקזים בתוך גופי הזקן
לידי מוות אחד חד ומזדמן
יום יבוא וגם אתה תנשור
כמו עלה של סתיו
מתחתיתו של עץ אל הרצפה
הלב יידום אחר הגוף שיכאב
והנפש המתכוננת לפרידה
תנופף בידה
בגיל עשרים וחמש
אני מרגיש שזה עכשיו
נפשי עוזבת את גופי הכואב
ונפרדת מלבי הדומם
המדמם
לשלום.

תודעה של מוות
מתחילה משניתק חבל הטבור
השאיפה לחזור
הנשיפה לאחור
חזרה אל הרחם
ולהתעטף ברחמים

שאיפות ונשיפות
של עשרים וחמש שנים