"איך לעזאזל אתה, האיש ששום דבר בחיים לא הולך לו, יכול להישאר
אופטימי?"
אבל אז חשבתי על זה, מה בעצם היו הדברים הרעים האלה שקרו לו?
אבא שלו נפטר בגיל צעיר, דבר עצוב מאוד וכואב, במיוחד לילד
בכיתה ו'.
סבתא שלו חולה בפרקינסון, במצב די מתקדם, והיא עכשיו
בניתוח...
הוא הילד הכי עני בשכונת הפרחים, שהיא לא בדיוק השכונה הכי
פורחת, משחק מילים משעשע...
אין לו הרבה חברים, אתם מבינים, היה לו חבר ממש טוב פעם, והם
היו חברים הכי טובים ואז החבר עבר לגור בארץ אחרת, אז הקשר
ניתק. הוא פתאום הבין שאין לו חברים אחרים, יש לו המון ידידים,
הוא מסתדר עם כל מי שחי בהר-שמיים, אבל אין לו חברים אמיתיים
שהוא יכול לדבר איתם...
אז למה הוא עדיין אופטימי??? זה ממש מטריד אותי...
חשבתי יותר חזק ונזכרתי שהוא תרם דם שנה שעברה, אז יש לסבתא
שלו כיסוי, והיא תקבל טיפול ממש טוב, ובמקרה הכי גרוע היא בת
84, והיא חיה חיים מלאים ומאושרים, זה רק ב-3 השנים האחרונות
שהיא נהייתה סבתא טרהלהלה...
אבא שלו החורג הוא דווקא אחלה בנאדם, לא מי יודע מה עשיר, אבל
יש לו כל מני קומבינות, הוא היה המש"ק משמעת של חבורת מליינים
ששמרו איתו על יחסים טובים, אז שלא היה חסר לו כלום...
אז הוא יכול להיות אופטימי...
אבל עכשיו לפני שתי דקות הוא חתם על מסמך מחייב להשתתף ברולטה
רוסית עד שהכדור משתחרר...
אני לא יודע מה עובר לו בראש, אבל הוא עדיין אופטימי, רואה את
חצי הכוס המלאה, מצד אחד יש סיכוי שהוא יחטוף כדור בראש, מצד
שני, יש עוד חמישה חורים בלי כדור בהם... משמע, הסיכויים די
לטובתו...
אבל עדיין זה כדור... זה חיים ומוות...
רגע, הוא צודק, דווקא הולך לו בסדר גמור...
יש לו אותי, אני הדבר הכי קרוב אליו שיש, והוא מסתדר אחלה
בחיים, יש לו אוטו משלו שהוא השיג בקומבינה, האוטו די חרא אבל
הוא עובד וזה מה שחשוב.
מה? שיט, הוא לחץ... טוב, אני נכנס... אולי מבפנים גם אני אראה
את חצי הכוס המלאה, רק שאיזה פתולוג לא יוציא אותי...


מוקדש לפז, המוזה שלי...