הוא הולך.
הוא הולך בין אנשים וטיפות, הוא הולך למטרה לא ידועה.
הוא הלך כבר לא מעט.
כברת דרך כבר מאחוריו.
מרגיש שונה.
מרגיש מוזר.
מרגיש, מנותק, מנוכר, מרגיש כאילו,
לקחו אותו ושמו אותו בכלוב.
בין ימנים לשמאלנים, לאומרי הן ושוללים.
הוא שומע, יודע על מה מדברים, אבל מרגיש שלא הבין משמעות
גמורה.
אטומים.
סגורים.
לא מוכנים להקשיב.
הוא בודד.
הוע עצוב.
חבל תלייה נראה מזמין בפינת הרחוב.
הוא מתקרב, זה זיוף.
כמו הכל!
הכל מזוייף! חסר משמעות! ללא שום תכלית, או מקור!
הוא שם מוזיקה, נותן לצלילים לחדור לראש.
לבאס, להפריד בין איברי הגוף.
הוא מרגיש בבית, לא מבין מילה, אבל מבין הכל.
מצפים להרבה, מצופים דאגה, ציפיות צריכת להשאר על כרית.
מוח ריק.
צלול.
מגיע זמנו למות.
הולך לאיזור ההרג הגדול.
נרצח, מתענה באיטיות.
משתחרר, נהרג או יותר גרוע, חי.
יוצא למקום שחור משחור.
הוא נשאר, מת ברעב, או לארצו מולדתו.