[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היצירה הזאת נכתבה לא מדחף או רגש אלא ממחשבה מתוכננת, דבר
שלי, לפחות, הרבה יותר קשה, לכן הטקסט יכול להיות לפעמים לא
שותף (למרות שהוא עבר סיגנון פעמיים והורדו דברים רבים ממנו)
עימכם הסליחה, כמו שכתבתי בדפיוצר שלי, זהו דף ניסיון לבנתיים,
אם תאהבו נוריד את ההודעה המעצבנת הזאתי :-).



דממה עטפה אותו בשעה שהוא התיישב על כיסאו. הכיסא היה המקום
היחיד בו הוא יכל להוריד את התחפושת, הוא ידע שכאשר הוא יקום
מהכסא הוא יצטרך שוב ללבוש אותה. התחפושת הייתה תחפושת גדולה
של סופרמן מחייך, היא הייתה כמה מידות מעליו וכאשר הוא עמד
בתוכה ראשו הגיע בקושי לכתפיה של הדמות. עקב גודלה הרב של
התחפושת גופו החל לכאוב מהעול הכבד, כתפיו כאבו ממשקל הדמות,
פניו כבר עייפו מאותו צחוק מזויף שהוא נאלץ להפיק למשמע בדיחה
או הלצה טיפשית, ראשו כאב ממחשבות על שטויות של אחרים
ואצבעותיו כבר החלו לכאוב משקרי המגע.
הוא נהג לשבת על הכיסא לפחות פעם אחת ביום, בכדי לחדש את
כוחותיו. הוא לא אהב את התחפושת, הוא איבד כל כך הרבה בשבילה,
כל כך הרבה דברים שהיו בו, כל כך הרבה אהבות שפשוט חלפו עם
הרוח, היישר מעל פרצופו המחייך. אנשים שהסתכלו עליו, אם כי
יותר נכון לומר שהם הסתכלו על התחפושת, ראו בו כאדם חזק וחכם,
אך הוא לא ראה זאת, הוא ראה רק טמטום וחולשה. אחרי הכל הוא זה
שלובש את התחפושת.
היו ימים בהם הוא היה יושב על הכיסא זמן רב, ומחשבות רבות היו
צצות, היו בו צדדים הרבה יותר עמוקים ממה שאנשים ראו דרך
התחפושת. בכל פעם שסיים את זמן הישיבה שלו הוא נשבע לעצמו שמחר
הוא לא ילבש את התחפושת, אבל זה כבר לא היה בשליטתו, התלבושת
פשוט נלבשה מעצמה עליו ללא שליטתו. המקרה הקרוב ביותר שהיה לו
להיחלצות מהתחפושת היה כאשר הוא התחפש לבאטמן במקום לסופרמן,
אך ההרגשה הייתה זהה לזאת שהייתה לו כאשר לבש את התחפושת הישנה
לכן חזר אליה.
מצב זה נמשך למשך תקופה ארוכה, כל יום הוא נסחב עם אותה תחפושת
גדולה, אפילו בפורים הוא לבש את  התחפושת של סופרמן ועליה את
התחפושת של פורים. לאחר תקופה ארוכה הוא החל להתרגל אל
התחפושת, לא שזה גרם לא אושר אלא זה פשוט הפסיק להטריד אותו
כמו בימים עברו. ככל שחלפו הימים הוא מצא את עצמו מורגל יותר
אל התחפושת ובגלל זה הוא הפחית את זמן ישיבתו על הכיסא. וכך אט
אט אבד לו חיבורו אל הכיסא עד שיום אחד הוא שכח לשבת על הכיסא,
והלך ישר לישון. בבוקר הוא התעורר עם התחפושת עליו, מחייכת את
אותו חיוך טיפשי שלה, הוא סידר קצת את שערו (את שיער התחפושת
זאת אומרת) ויצא אל בית ספר, כאשר חזר לבייתו בערב הוא חפץ
בישיבה קצרה על כיסאו אך להפתעתו הוא גילה שהכיסא נעלם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמתם לב שלפעמים
הקומקום מכבה את
עצמו לבד?


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/3/04 16:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ווגנר נייר טואלט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה