כשמיקה חזרה הביתה מביה"ס, כמו בכל יום רגיל, היא פגשה את מירי
השכנה, שהפעם הסתכלה עליה במבט של רחמים והציעה לה לבוא אליה
ולאכול עם הבת שלה את ארוחת הצהריים. מיקה סירבה.
מיקה כבר בת 11, ולא ממש יודעת הרבה על החיים, אבל מעולם, מאז
שאבא עזב את הבית, היא לא אכלה צהריים במקום אחר. זה יעליב את
אמא, חשבה לעצמה. היא הרגישה שוב את אותה הרגשה מוזרה, כמו
שהיא מרגישה כל שבועיים כשזה קורה, והיא ידעה למה היא נכנסת.
היא לא רצתה את זה. זה נמאס לה. כשהגיעה לשביל שמוביל אל הבית
היא שמה לב שדלת הבית היתה פתוחה. היא נכנסה בשקט, ושמעה שאמא
בוכה. היא חשבה שאמא מכינה אוכל ובוכה תוך כדי, כמו כל יום,
אבל הבכי שלה הגיעה מלמעלה. היא נכנסה לחדר שלה, ושמה על הרצפה
הקרה את התיק המרופט שלה מכיתה א', עם הציור של הנסיכה היפה
שכ"כ אהבה, וכבר נהייתה מכוערת מרוב הלכלוך. היא שמה לב שהמיטה
לא מסודרת כמו כל יום שאמא מסדרת אחריה. היא גם יודעת, שבגלל
שהיום יום שישי, ירון צריך להיות בבית ולאכול אתנו צהריים. הוא
קורע את עצמו כל שבוע בצבא, וכאשר הוא בא הביתה הוא יושב לאכול
איתם צהריים, ותמיד כ"כ כיף להם ביחד. הם צוחקים ונהנים, ומיקה
אוהבת מאוד את הזמנים האלה. התיק של ירון בחדר שלו, היא שמה
לב, אבל הרובה שליד לא נמצא. הוא בטח מתקלח, חשבה לעצמה. היא
התקדמה לעבר חדר האמבטיה לאט. היתה הרגשה של חום במסדרון. חום
בלתי נסבל כזה, לא של קיץ, אלא חום אחר יותר כמו.. כמו החום של
גהנום. מיקה ניסתה לפתוח את הידית, אבל הידית כ"כ רתחה שהיא
הרגישה כמו כוויה ביד.
כשהיא פתחה את הדלת נפסקו הצעקות, וכולם הסתובבו לראותה. מיקה
ראתה מחזה מוזר. למרות אבא בחיים לא היה צפוי במה הוא יעשה
לאמא כל פעם, אבל הפעם הוא ממש עבר את כל הגבולות, אם יש כאלה
בכלל. הוא רכן מעל אמא, והחזיק לה את הראש מעל לאמבט מלא במים
רותחים, שממשיכים להתמלא. ירון, שעמד בקצה השני של החדר, הוא
היחיד שלא הסתכל עליה, והמשיך להסתכל העל אבא, כולו עומד מוכן
עם הרובה שלו לירות עליו. היתה מן שתיקה רועמת שכזו, כמו אחרי
המון יריות ופיגוזים במלחמה. אבא התחיל לצחוק ולהתקרב למיקה,
שהוא סוחב את אמא איתו במטרה לתפוס אותה גם. הוא המשיך לצחוק
ולצחוק בקול רם, כמו הצחוק של הסטן. פתאום ירון צעק: "שלא תעז
לגעת בה!" ולקח את מיקה קרוב אליו. "אין לך בושה אתה, הא?!
הלוואי שתמות לאט לאט, כמו שאתה הרגת אותנו כל השנים האלה, כל
פעם שהיית חוזר שתוי ומסריח כמו עכשיו והיית מרביץ לנו,
ובמיוחד לאמא, מתעלל בה כאילו שהיא איזה בהמה. הרגת אותנו, יא
בן זונה!!!" אבא צחק חזק יותר. הוא קירב את אמא שוב לאמבט
הרותח. "שלא תעז! אני נשבע לך שאם אתה לא עוזב את אמא אני נותן
למיקה להרוג אותך!!!". אמא פתאום התחילה לצרוח: "לא!!! לא!!!"
ואבא הידק את התפיסה שלו סביב העורף שלה, ודחף אותה יותר
לכיוון האמבט. ירון לקח את הידיים של מיקה, שם אותם סביב ההדק,
ואת ידיו על ידיה, והתמקם בחזרה. אבא הסתכל למיקה בעיניים. היה
לו את המבט הזה, כמו כל פעם שהוא היה חוזר הביתה שתוי כולו.
הוא היה נכנס, וכבר כולם היו מתחבאים. אם משהו לא היה מוצא חן
בעיניו, הוא היה מרביץ לאמא. לא משנה מי עשה ולמה זה קרה. הוא
היה מרביץ לה מכות, עד זוב דם. היא היתה מתייפחת, ולפעמים
מתעלפת, והוא לא היה מפסיק. הוא איים עליה שאם היא תוציא מילה,
הוא יהרוג אותה ואת הילדים שלה. "שלה". כאילו שהם לא שלו. מיקה
נזכרה בפעם אחת ממש מזעזעת. זה היה צהריים, ואבא חזר הביתה
אחרי עוד אחד ממסעות השכרה שלו. אמא ישנה טיפה, כיוון שכולם
כבר אכלו, ואף אחד לא ניחש שאבא יחזור ויהיה רעב. אז אבא חזר,
פתח את הדלת, העיף את ירון, שהיתה אז בן 13, מהדרך שלו לכיוון
המטבח, וראה שאין שם אוכל. הוא ניגש לחדר של אמא, שהיא ישנה
בו, לקח את הכרית שלה וחנק אותה. מיקה בת ה-4, טפחה לאבא על
הרגל והתחננה שיפסיק. אבא בעט בה לכיוון הרצפה, ונתן לאמא
סטירות, תוך שהוא צועק "למה אין אוכל מוכן, הא ציפי?! למה את
אישה כ"כ גרועה?! למה התחתנתי איתך? לא יוצלחת שכמותך! אישה
עלובה ומגעילה! תראי איך את נראית!!!" משך לה בשיער, והמשיך
לצעוק ולהרביץ ולהעליב. מיקה עמדה מהצד וראתה הכל. הוא הפסיק
רק שירד לאמא דם באף ונפתחה לה הגבה, ונהיה לה שטף דם בעין.
היא נהייתה כבר כחולה מרוב המחנק. לבסוף הוא עזב את הבית שוב,
וטרק את הדלת כ"כ חזק שנשברו הזכוכיות שעל אדנית החלון.
היא הסתכלה על הצלקת שיש לה ברגל. אבא עשה לה את זה משבר
הזכוכית של בקבוק הבירה שהוא שתה יום אחד, בגלל שבכתה והיתה
רעבה, והוא לא הרשה לאמא להכין לה אוכל. היא הרגישה שהצלקת
שבמצח שורפת לה פתאום. אבא עשה לה את זה שהוא העיף עליה חתיכת
עץ עם מסמרים.
מיקה פתאום הרגישה הרגשה שלא הרגישה בחיים. היא הרגישה כוח.
כרגע היא זו שיכולה לפגוע בו, והוא לא יכול לעשות לה יותר
כלום. כולם המשיכו לצעוק ולצרוח, ומיקה לא שמה לב אליהם. היא
כיוונה כמה שנראה לה את הרובה לגב של אבא וירתה. 2 יריות.
את הצרחות של אחר כך היא כבר לא שמעה. אבא נפגע בגב ונפל על
הרצפה. מיקה השאירה את האקדח ביד של ירון המבוהל, והלכה חסרת
רוח חיים לכיוון החדר שלה. היא לקחה את התיק שלה ושמה על הגב.
היא שמה לב שהנסיכה כבר לא כ"כ מכוערת, היא אפילו די יפה. אם
מסתכלים טוב אפשר לראות  שהיא אפילו מחייכת. מיקה יצאה מהבית,
אמרה שלום למירי השכנה והלכה משם.
מיקה אמנם רק בת 11, ולא יודעת הרבה על החיים, אבל היא יודעת
שהכל כבר לא יהיה אותו דבר.