יום כיפור נגמר כבר לפני כמה שעות, לא נראה לי שמישהו צם.
חשבתם פעם על הצום?  אני מתכוון, ב-א-מ-ת באמת לשבת ולחשוב למה
אנשים צמים?
יש כאלה שיגידו שהצום מנקה את הגוף מרעלים, אחרים יאמרו באמונה
עיוורת שזהו רצונו של האל. משכילים ינסו לתרץ את הצום כצורך של
אנשים להתוודות בפני הבורא או בפני אדם הקרוב אליהם מבלי לשאת
בתוצאות המחפירות של מעשה נוראי שביצעו, דבר המקביל לתא
וידויים אצל הכומר בנצרות.
האמת היא דיי פשוטה, יש רק סיבה אחת ויחידה לקיומו של יום
הכיפור: אלוהים רצה קצת שקט. משך שנים בני האדם זיינו לו בשכל
מכאן ועד הודעה חדשה:
היהודים בכו שהוא לא מקשיב להם.
הנוצרים התלוננו על זה שהוא מקשיב ליהודים ולא להם.
המוסלמים צווחו בקולי קולות על זה שדווקא הנביא שלהם קיבל שם
טיפשי כמו מוחמד.
אלוהים עדיין נזכר בערגה בימים שקדמו לדתות הגדולות, כשאנשים
סגדו למקלות ואבנים, תוך כדי מלמולים משונים. זה תמיד הצחיק
אותו.
לפעמים, כשהיה לו משעמם, היה אלוהים משחק לו גולף על קו הרקיע
- הכדור התגלגל לו לאיטו אל עבר האופק וחדר לגומחה בדיוק מרבי
תוך התפוצצות לאלפי רסיסים - אלוהים קרא לזה עשר נקודות,
האנשים קראו לזה ברד.

ונחזור לנקודה בה היינו קודם, שקט.
לפני ה"ביג בנג" (או ה"ביג זבנג", כמו שאלוהים אוהב לקרוא לו),
היו רק הכוכבים, השמש, הירח וביל גייטס מרחפים להם בחלל,
שוכחים מי הביא אותם לשם ומחלקים לאלוהים פקודות. האל חטף
ג'ננה ברמה שהייתה עד אז מוכרת ברמה האינטרגלאקטית כ"משה" (אף
אחד לא יודע מאיפה הגיע השם) והלך לבדוק כמה נפלאם נשאר לו
במחסן מיום העצמאות האחרון.
כשאלוהים גילה שכל הנפלאם אזל, הוא החליט להשתמש בשיטה
פרימיטיבית אבל יעילה ביותר: במטח לא שפוי של אש, גופרית
ואסטרואיד מאוד מאוד גדול, מחה אלוהים את קיום הישויות הללו
בבום לא נורמאלי. כשהוא מבסוט ממופע הזיקוקים הזה התיישב לו
אלוהים על כיסאו במרומים וחייך.
התוצאה, למען האמת, הייתה קצת שונה - נכון, אמנם, שהירח, השמש
והכוכבים הפסיקו לנג'ס ושתקו להם בשמיים. ביל גייטס, לעומת
זאת, הבטיח לנקום באל על יהירותו והקפיא את עצמו בברוגז לכמה
מיליוני שנים.

אלוהים נהנה משקט מופתי לתקופה ארוכה מאוד ואז, ביום בהיר אחד,
פשוט נמאס לו. הוא התחיל את האבולוציה (תהליך שבדיעבד היה שגוי
מיסודו) וציפה בכיליון עיניים לזמן שבו קופים שעירים ולא
מדברים יהפכו לקופים שעירים שכן מדברים.
כשזה סוף סוף קרה, בני האדם הוציאו כזה גבב של שטויות מהפה עד
שאלוהים הצטער מאוד והחליט להעניש את בני האדם ע"י המצאת הדתות
הגדולות. האמת? זה לא היה עונש, כמו שזה נבע משיקולי תועלת
אישיים להפגת השעמום - המצאת רב המשחקים האולטימטיבי:
את היהודים חילק לשתי קבוצות : לבושי שחורים ולבושי בגדים
צבעוניים. משתי קבוצות ראשיות אלה יצר אלוהים משחק שחמט
מורכב.
אחרי שנמאס לו משחמט, יצר אלוהים לכל קבוצה ראשית (לבושי
שחורים, לבושי בגדים צבעוניים),
זוג קבוצות משנה: מזרחים ואשכנזים - כך נוצרה הדמקה ואלוהים לא
היה צריך לדאוג לחלקים רזרביים.
כמו שכבר הבנתם, לאלוהים יש מעט מאוד סבלנות ולכן כשנמאסה עליו
הדמקה, המציא אלוהים את הנצרות, פילג אותה לכתות שונות
וצבעוניות וכך יצר לעצמו סט מדהים של דמקה סינית ומשחק
ריץ'-רץ' מקורי.
אחרון בתור היה האיסלאם - סט חדש של חיילי צעצוע למשחקי מלחמה,
טקטיקה וסטרטגו.
הבעיה הראשית עם הדת הזאת הייתה שרוב החיילים היו בעלי פתיל
קצר, אורך חיים של זבוב, מוח קטן כמו גרגר אפונה ומחסור טוטאלי
בחוש הומור. לכל אחת משלוש דתות אלה הקדיש אלוהים זמן שווה
למשחק איכותי.

אלוהים הזמין את אחד החברים שלו, שטן שמו, למשחק קצר ברב
המשחקים שלו. הם כל כך נהנו שעד היום הם משחקים, פעם השטן מנצח
(התוצאות קשות ועקובות מדם: שואה, רציחות, רדיפות, בניינים
בוערים וקורסים, משוררים מימי הביניים ואבשלום קור.) ופעם
אלוהים מנצח (התוצאות ברובן משמחות: אושר, עושר, פריחה כלכלית,
פריחה על הגוף ויונייטד סטייט אוף אמריקה).

הבעיה עם כלי המשחק השונים התחילה כשהם פתחו את הפה והתחילו
לקטר על כמה שרע להם בחיים, הם בלבלו במוח על גורל, ועל כורח
המציאות, ועל הלא נודע ועל התת מודע ועל הלא תודה ועוד מילים
קשות שלא קשורות בעצם לכלום. לאלוהים נמאס. "שברו את הכלים ולא
משחקים" היה הציטוט המדויק של אלוהים בפנייתו לשטן שבדיוק ביצע
הצרחה וחמק משח. אלוהים החליט שאם כבר לשחק, עדיף לעשות את זה
בשקט ולכן - המציא אלוהים לכל דת לפחות יום אחד שבו האנשים
ייסתמו את הפיות וייתנו לו לנצח במשחק.
ביום כיפור מתקיים טורניר ענקי של שח-מט ודמקה בין אלוהים לשטן
- יש שקט ברחובות ואלוהים מפסיק לשחק במכוניות הצעצוע שלו ליום
אחד. כולם יודעים שמשחק ר'יץ-רץ' לוקח זמן רב ולכן העניק
לנוצרים אלוהים חגים רבים שבהם נשמר השקט. משחקי מלחמה דורשים
ריכוז ולכן מתקיים הראמדן אצל המוסלמים.
כשאלוהים והשטן מסיימים את טורניר המשחקים מסמן אלוהים עוד
איקס במשבצת על לוח השנה הענקי שלו - עוד יום עבר (עבורנו זו
הייתה שנה), מחר יתחיל טורניר חדש, ובינתיים, עד השיגעון הבא
של אלוהים, נשאר לנו לשתף פעולה ולשתוק, לפחות עד שביל גייטס
יאמר אחרת...