[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חנוך כרמל
/
חיות (ממלכת הים)

לא מזמן פגשתי כלב ים, זו היתה חוויה מטריפה, הוא הביט לי
בעיניים והתקרב אליי מעט, שחיתי רוורס 3 מטרים והוא עמד, היו
לו רגליים ממש עבות ואז הוא עשה איזה שהיא תנועה מוזרה עם הראש
והתמנון הגיע מלמעלה, שניהם מולי ואני עם עצמי מנסה להבין מה
קורה פה, התמנון היה יליד 1900 לפי העניבה שלבש, ו-1900 היתה
השנה הקשה ביותר בים אני זוכר את זה כאילו הרגע זה הסתיים, כל
הים עמד על סנפיריו בגלל אותן חביות נפט שנזרקו וגרמו לשואה
גרעינית באוקיינוס כולו, מאותו רגע נוצר זן התמנונים, שבא בכלל
מהמשפחה של דגי הפיראנה, זה היה שילוב מטורף כזה ומשם נרכש
אפקט הדיו שמכה בנו במצבי סכסוך, אז להיות יליד 1900 זה היה
כבוד בשבילו ולשאר זה הדבר המאיים ביותר בים חוץ מהכרישים
כמובן שבאים פעם ב-4.5 שנים לחפש מזון.
נחזור לסיטואציה שלנו, התמונון ישר תפס פיקוד, התקרב והציע לי
במפתיע להצטרף אליו לפרוייקט שהוא בונה, הוא וכלב הים הולכים
להקים מסעדת חרקים בים, זה היה השוס הבא של ממלכת הים, אף אחד
לעולם לא העז לחשוב על אוכל מסוג זה, זה היה המעדן הנדיר
ביותר. "למה אותי? למה אתם מציעים את זה לי?" התמנון בתגובה:
"אתה מקושר לעולם למעלה, אתה מסוגל לצאת מהמים ולמשוך את תשומת
ליבם של העופות, לכלב הים העופות לא מתקרבות בשל גודלו
ומראהו", היה נשמע לי מגניב, להיות בורג בחברה של התמנון וכלב
הים, מדהים, חשבתי וישר הסכמתי. למחרת דפיקה בסלע ביתי, אני
פותח ומולי עומד התמנון, התלהבתי ויצאתי לעבודה, יצאתי לים
וממנו לאוויר הפתוח עשיתי כמה קפיצות, כמה לחישות באוויר וכל
העופות התייצבו על סלע המפגש, אמרתי להם שיש לי סקופ, הם
הקשיבו לי, התלהבו ומיד הסכימו ובתמורה קיבלו את הצואה שלנו
ארוזה באצות מידי יום, אנחנו מה אכפת לנו אוכלים מעדנים ואת
התרכובת הסופית משאירים להם, הם אהבו את ההצעה והתחילו בעבודה,
הם גם מתים על צואה וזו צואה איכותית. בינתיים צוות שפמנונים
מובחר עבד על העיצוב ועוד צוות של סוסוני ים עבדו על הייבוא,
הסוסונים האלה הם אנשי העסקים הטובים ביותר בים אף אחד לא
מתעסק או מעז אפילו לחלוק על דעתם. העבודה החלה לרוץ התמנונים
דפקו פרסומות בכל מקום אפשרי, על קונכיות רחוב ועל שלטי צדפה
והתחילו כבר לרוץ שמועות באוויר ואנחנו כולנו נלהבים.
לאחר 23 יממות ושלוש שעות המסעדה נפתחה היה זה ערב מיוחד ביותר
רק האחמ"ים הוזמונו ואני בשוק שאני שם, לעופות יהיה הרבה אוכל
הלילה. היתה שם מסיבה שחבל על הזמן, די ג'יי צב השתלט על מערכת
ההגברה והקפיץ את המקום, לא היה מקום כזה באף אוקיינוס ביקום
וכולם באקסטזה.
למחרת המסיבה היה כל רחוב בועה, עמוס בכל חיות הים היה לחץ
היסטרי על המקום ואפילו אריות הים לא השתלטו על כולם, החלה
הכניסה למועדון שדרך אגב נקרא על שם המעדן, קראו לו "ג'וקים",
ואז לפתע רב הופיעו חיות הים הלא כל כך רצויות שהקדימו את
מועדם בשנה ו-8 חודשים, הפרסום היה מוצלח מדי וכל הים התפזר לו
בשניות, היו אלו הכרישים ואני לא רציתי לאבד את המקום החדש,
הרי הכל קרה בזכותי ועמדתי על שלי, לא יכלתי לתת לזה לקרות, כל
העבודה הזאת לא תתמוטט בגלל כמה טיפוסים מסריחים, שחיתי מהר
לחנות בשם "ריקושט" שמוכרת ציוד לטיולים ויש בה הכל, ויצאתי עם
שני רובי חצים חדשים ומסוכנים, אבל הכרישים היו רבים, בערך
עשרה, התחבאתי מאחורי האלמוגים ומיהרתי להרוג שניים מהם, לאחר
שניות הופיע אחד מהם מאחוריי תפס אותי בשיניו ואני כבר הרגשתי
את הגב שלי נקרע לחתיכות ולא יכלתי לשאת בכאב, כשהם תפסו אותי
הם עזבו את המקום ולקחו אותי לאזור הבטנות, שזה "האזור האסור"
בים, זה המקום שלהם. כשהגענו לשם הם לקחו אותי לוילה של האדון
שלהם, הוא היה נלהב לפי מה שאני זוכר ותוך שניות ערכו שולחן
ענק מלא בשתייה וכיבוד ואני הייתי להם לארוחת השנה.
זה היה כאב שאין לתארו ולא היתה לי שום דרך לברוח, אך סבלתי
בשקט עד שהגעתי לכאן.

ממרומי המצולות אני רואה הכל ורוד ויפה הכל מקסים, המון שיחים,
שושנות ים, אלמוגים מטריפים שרק פה רואים, בועות צלולות
ועגולות, חול בצבע זהב מבריק מים שקופים, אין כאן שמיים לכן
אין את השתקפותם בתכלת.
בערבים המים הופכים לסגולים נוצצים, אלו ההפרשות של האלמוגים
המיוחדים כאן, ורק אז יוצא לי ללכת לעבר סלע הברק להביט מטה
לבית שלי, אני לוקח את "עין הדג" זוהי עין של דג סלמון משנת
1840, שהיה נחשב לדג עם הראיה הכי טובה מאז תחילת היווצרות
האוקינוס, מדענים שיפרו ועבדו על העין הזו כמה שנים ולבסוף
הפכו אותה למאין משקפת, ואז אני לוקח את העין ומביט אל ביתי
נרגש וכל ערב אני יוצא לסיור בשכונה שלי דרך העין ולא יכול
לצעוק כי לא ישמעו ולא יכול לעשות כלום כדי שייראו אותי, אבל
אני נהנה, כי אני מרגיש שם.
המוות כואב וחסר רחמים הוא הכה בי בעודי המאושר מבין חיות
האוקיינוס ולא יכולתי לעשות כלום בנידון, המסעדה היתה שיא הרגש
שלי בחיים ולא הייתי מוותר עליה תמורת שום הון שבעולם. המקום
כאן למעלה הוא מדהים ביופיו, אבל הבעיה היא שהוא רק יפה, אין
פה כלום חוץ מיופי, וזה מדכא, החברה פה מדכאת וכולם מרגישים
בדידות, יש לי חבר אחד כריש ופה אין לאף אחד חשיבות יותר
מלאחר, פה כולם שווים, זה עוד דבר שיפה כאן, אחרי כמה שיחות עם
כורי, הכריש, התברר לי שהוא אחד מהנרצחים שניסו להרוס את
המסעדה, ואותו אני רצחתי, עד היום הוא לא יודע שזה אני ואפילו
לא אכפת לי שהוא יידע, כי כאן למעלה אין נקמות ואם יש אז אין
דרך שהן יוכלו להזיק, כורי הוא אחלה טיפוס שהיה מושפע מהאדון
שלו למרבה הצער.
אתמול שהסתכלתי למטה המסעדה חזרה לפעול, כולי הייתי נרגש
ובכיתי מרוב אושר כל כך שמחתי שנשארתי שם 20 שעות, הם פתחו את
המקום אחרי השבעה שגם עליה היה קשה להסתכל, אבל אני בכלל
סיירתי ברחובות בזמן השבעה עליי, הכל ימשיך להיות טוב ואני
אלווה את כולם לאורך הדרך, כאן מלמעלה, ואולי אי פעם נצליח
להגיע למטה, כי אנחנו הרי חיים ונושמים רק שכאן אי אפשר למות
ואי אפשר להגיע למטה יש מחסום עשוי שכבה עבה של בועה ואני
מאמין שיום אחד נקרע אותה ואני אחזור לכולם.

בעודי מסתכל על הפתיחה המחודשת כורי הגיע מאחוריי ושאל אותי
מתי אני הולך לארוחת ערב,  (כמובן שפה אין חרקים), אז אמרתי לו
שאני נשאר עוד כמה זמן שיילך בלעדיי, החזרתי מבטי למטה ופתאום
הבחנתי במשהו מוזר, עמדה שם משאית בכניסה למסעדה וראיתי עוד
כמה דגים ליד הם קצת הסתירו לי, זו היתה נראית כמו איזו סצינה
מסרט, פתאום הדגים זזו לצדדים, כאילו שהם נתנו לי לראות מה הם
עשו, ואז היה שם מאין הבזק אור מדהים ועל גג המסעדה אני רואה
שלט, הם שינו את שם המסעדה וקראו אותה על שמי: "דולפין"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המורה שלי
לספרות אמרה לי
פעם שיש לי
פוטנציאל אבל
אני לא מממש
אותו, הכנסתי לה
מכות ואני מרגיש
שמימשתי ומיששתי
את הפוטנציאל
שלי (ושלה)





חבר שלום שלום
טוב תודה איך
אצלך? בסלוגן לא
ממוצה ו/או
מנומס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/4/04 9:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חנוך כרמל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה