אל תשחקי במילים כמו טוהרה.
טמאה, טמאה, הלבנה שולטת בי, השקר מוביל אותי, הכל אעשה, אשקר
ואזנה, למען אהבתך. אתה טהור, נקי, מזוקק, קל ומשוחרר כחמצן
הרים של אחרי הגשם, גבוה ומתנשא מעלי. לא מחפשת הבנה: ביום
שאבין את סוד היופי המזוקק, לא תהיה לי עוד אדון.

אל תשחקי במילים כמו התמסרות.
אני חיה אותך, אתה חי אותך. מהי התמסרות?
הלילות בהם צבטת את פיטמותיי טבעו בתוך לילות שתינוק ינק את
שדי שנעלמו בתוך לילות שבכיתי את געגועי לך. אתה הולך למלחמה
ואני מניקה את האדמה שלך. איני יודעת התמסרות מהי. איני רוצה
שחרור. אני יודעת רק אותך ואת הכבלים שאזקת לי ביום אחד.

אל תשחקי במילים כמו חיים.
אני יוצרת החיים. אתה לעולם לא תדע. מלטפת את הבטן שיצרה ועוד
תיצור, אני בוכה את אובדן חיי באושר הידיעה שאשאר אחרי מותי.
זה המוחלט היחיד, ואתה לעולם לא תדע אם שלך או של אחר. אני
האם, לעד אנוע ביניהם לבינך, בין החיים שיצרתי לחיים שיצרת
בשבילי. לעולם לא תבטח בי, כי אתה החיים, וילדי הם החיים אחרי
המוות.

אל תשחקי במילים כמו אהבה.
האהבה היא אני. אם תחפץ וגם אם תדחה. לעולם אוהב אותך, לעולם
אעבוד את זכרך, מעבדת את עצמי לתוך רצונך גם נגד רצונך. אני
אוהב אותך בחייך, ויותר אחרי מותך. כשתאהב אחרת אוהב אותך
לדעת, כשתאהב אותי אוהב אותך לדמעות. אתה זקוק לעוד, אני איזון
מהמעט שקצבת לי גם אחרי לכתך.

ענגי אותי.
צוחקת בתוכי, או, התרמית הגדולה. את עצמי אני מענגת. את גופי
אני לשה. את שרירי אני משמנת ביד מיומנת, את אצבעותי לוקקת,
לעצמי אני לוחשת עוד, עוד, כי אתה שלי. גם אם להרף. למי אודה
אם לא לעצמי?

אל תשחקי במילים כמו קירבה.גשם של חלקיקי אור שורפים חוצה את
החושך הכבד.
בלעדי אתה החושך. אני האור. לעד תשאף אלי, קורס לתוכי ולא
מגיע. אני אהיה חלקיק האור החמקן, דולקת לך, הלבנה המלאה,
אישה.