ביוליוס קיסר, אליו הגעת כל שנה עם האביב, כשבחינת
הבגרות הולכת ומתקרבת, את היית בשיאך.
מדקלמת שורה בקול דרמטי - ומביטה אל הקהל שלך, חיוך
בזוית הפה, כאילו אומרת - הפתעתי אתכם, מה?

מול קהל פרחת, אבל הפרסום בא לך דווקא מההישגים
אליהם הבאת את המתקשים, אלה שאני בחוסר טקט הייתי
קוראת האהבלים שלך, אילו היה זה היום. אבל זה היה
פעם מזמן, ואיש לא הכיר דיסלקציה, פיגור סביבתי,
ושיטות לחינוך מיוחד. את גילית אותן לעצמך וכך יצא
לך שם בכרמל כולו, אצלך כולם עוברים את הבגרות. גם
בן השכנים שלימים היה אלוף וגם כמעט כמעט ניצח
בבחירות, עבר בזכותך. בטלוויזיה זה נשמע שעוד היתה
לך עבודה. רק בשבילו נרשמת כחברת מפלגה, נון
קונפורמיסטית מושבעת שנכנעת לסנטימנטים לא ברורים
לה.

הבנות שלך לא סלחו ערבים שבהם נסעת לעיר הגדולה, או
רחוק יותר לפעמים, כותבת ספרי לימוד למערכת החינוך
שרק נולדה. ישראל לא האמינה כמוך, בהוראת האנגלית,
הבריטים רק עזבו, אבל לך הייתה דרך משלך. הילדים
האחרים שלך, אלה שאספת מהספסל בגן הציבורי, הם
שנותרו נאמנים לך לבסוף. הם לא צחקו מהסגנון
הפומפוזי, מהציטוטים היגעים-מה, מזנבו של מבטא פולני
באנגלית האוקספורדית שלך. הם כתבו לך מאפריקה,
צילצלו לך מגלי צה"ל, שלחו איגרות ברכה מאילת, הם
שמעו את קליף ריצ'רד וזכרו את הסלון שלך, ואת ההשכלה
שלולא את לא הייתה להם. בכל התחומים.

פעם התוודית באוזני, שטריגונומטריה חביבה עליך בהרבה
מכל לשון אחרת. עינייך נצצו כשהראיתי לך את הבעיות
הפתורות במחברת שלי. גם אני התאהבתי בסדר וההיגיון,
שכה חסרו לי, ובארונות שלך תמיד היו. סיפרת לי
שבמתמטיקה היית המצטיינת בכל הסמינר, אבל רק לגברים
נתנו ללמד חשבון, ונאלצת לקבל אותה משרה בבנימינה,
וללמד אנגלית. שם כתבת לסבא מכתבי אהבה אירוטיים,
שנמצאו רק אחרי מותך. ואני, עד היום מדברת במתמטיקה
לפי רצונך.

גם את הקמה סוטרא, בתרגום לאנגלית, הורדת מהמדף, שמת
בידי ערב אחד והלכת לישון. צרצרים הנעימו לי באותו
הלילה, וממתקים של שוקולד גנוב ואור מפנס הסמטא ליוו
אותי עד סופו. ואחר כך היו עוד, שהיית משאירה במדף
מיוחד, ספרים אירוטיים בעלי ריח של מדפים ישנים,
סיגרית גנובות מן הארון הגבוה, תמונות עירום במעטפות
נייר חומות, נערה עם שרשרת פנינים שלך שמחייכת
למצלמה ושדיה הקטנים מדקלמים שירה אנגלית לצלם
המסתורי.

אבל גם את וולט וויטמן, ואוסקר ווילד, וכל השאר ידעת
לקרוא במבטא הנכון ולהסביר ולפרש ולקלף שכבות
ורבדים. את וויטמן הבנתי. וגם זכרתי את מה שביקשת
ממני, נכדתך הבכורה, זו שלא שוכחת. לקרוא על קברך את
השיר על האלון הבודד, כמובן, כל שנה.