-"מודיעין, אחד ארבע ארבע שלום, מדברת אפרת".
-"שלום, א...אני מח...מחפש איזה משהו, ורציתי שתעזרי לי".
-"כמובן אדוני, הכיצד אוכל לעזור?"
-"א... אני מחפש חנות של אנשים שמקשיבים".
-"סליחה? אני לא חושבת שאני מבינה".
-"את יודעת, חנות של אנשים שמקשיבים, את מדברת, הם מקשיבים".
-"אני לא בטוחה, שיש לנו כזאת חנות במאגר, המתן דקה ואני
אחפש".

...כעבור 20 דקות של מוזיקת מעליות...

-"הלו??? אתה עדיין כאן???"
-"כן, אני כאן".
-"אה, אופס..."
-"מה אופס?"
-"לא ציפיתי שתשאר על הקו..."
-"אה, הבנתי, אז אני מבין שאת החנות שלי, לא חיפשת בכלל... את
רואה, בגלל זה אני מחפש חנות של אנשים שמקשיבים, זה קשה מאד
למצוא אנשים כאלו בימינו".
-"כן אני מבינה".
-"את רואה, אפילו ברגעים אלו, שאני מדבר אתך אחרי שאת עשית
מעשה די מכעיס ופשוט מבייש, את עדיין לא מקשיבה למילה ממה שאני
אומר".
-"כן, תמשיך..."
-"אני יכול לדבר ככה כל היום, ולך אפילו לא יהיה אכפת, את לא
תזכרי מזה כלום, וכשאת תלכי לישון היום בלילה, בכלל לא יפריע
לך שאני עדיין מחפש חנות של אנשים שמקשיבים, ואת תירדמי בלי
בעיות בכלל".
-"אה הא..."
-"בכל מקרה... אפרת, את מפוטרת, זה אילן".
-"מה? אילן?".
-"כן, אילן, את יודעת, אילן כמו...הבוס שלך אילן. באמת אני מאד
מצטער, אבל כפי הנראה את לא הבן אדם שאני צריך ליד הטלפונים
בחברה שלי, אבקש את מכתב התפטרותך על שולחני עד השעה 2".
-"טוב, בוס".
-"את רואה, לפעמים כל מה שצריך לעשות זה, פשוט להקשיב".

(אילן פותח דפי זהב, ומחפש)
עכשיו איפה החנות הזאת של האנשים שמקשיבים, אני צריך לקנות
עובדת חדשה למחלקת שירות.