New Stage - Go To Main Page


בזמן שצייר הנסיך אלן-נבט את ארה התבודד לו האביר נוראבן
בפינה נידחת, על מרצפת שעליה היה חרוט מגן-דויד. הוא החל
להתפלל בקול חרישי:

"אלוהיי, שמע אותי,
אני נקלה, אני בזוי.
בן-תמותה, חסרוני,
מלא חולשות ופגמים.
אך אתה רם ושגיב,
אל אביר, אל אדיב,
אל קנאי, אל צדיק,
אל קדוש, בכוחו הרים יעתיק.
לי עזור, לי ייעץ,
הדרך אותי, ברך אותי.
תן לי עוז,  תקן אותי,
הייטב אותי, שפר אותי.
בשם חרבי היא "טיירדי"
אני אוהב אותה.
אהבתה או מות חיי -
יש לבחור, בוודאי.
תן חסדך, תן ברכתך.
קדוש אתה ונשגב.
תן אהבה.
תן אהבתה.
תן אהבה."

בסיום התפילה שנבעה מלב ליבו של האביר נוראבן, מעמקי נשמתו,
עלתה לה התפילה לשמיים, מהדהדת בקול חרישי בין האבנים העתיקות.
האביר נוראבן כרע על הרצפה שכוב על המרצפות העתיקות חסר
הכרה.


(השיר לקוח מתוך הרומאן שאני כותב "אישה וחרב")



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/7/01 11:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צחי אבנור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה