החלטתי לכתוב לך עוד מכתב אחד. מכתב אחרון. את הראשון לא קיבלת
ועל השני כנראה בחרת לא להגיב. על המכתב הזה לא תדע לעולם. כבר
שלושה שבועות שאני נאבקת על ליבך. מתקשרת אליך ואתה לא עונה,
שולחת הודעות ואתה מתעצבן, כותבת מכתבים ואתה מתעלם... אני
חושבת שהגיע הזמן להרים ידיים.
דיברתי אתמול עם המורה לערבית שלי שאני עושה אצלה בייביסיטר
לפעמים והיא אמרה שמזל מאזניים מתאהב באהבה... אני חושבת שהיא
צודקת. אני כבר לא בטוחה שאני באמת אוהבת אותך או שזה סתם רצון
שלי לא להיות לבד. אבל כשחושבים על זה מי לעזאזל רוצה להיות
לבד? תפתח את האינטרנט מיליון אתרי הכרויות ופרסומות ברדיו
ובטלויזיה ובעיתון ואיפה לא בעצם.
כולם מחפשים בסופו של דבר את הנשמה התאומה שלהם.
כולם משקיעים אינסוף אנרגיות בשביל למצוא אותה. ויש את אלו
שמחפשים ומתאמצים יותר מידי ואני בינהם.
אומרים שאהבה עיוורת והשיגעון מלווה אותה. אני מזדהה מאוד עם
האימרה הזאת. במשך 3 שבועות חיזרתי אחריך כמו שלא חיזרתי אחרי
איש מעולם. אני חושבת שזה כבר הפך להצקה ובגלל זה הפסקת להגיב.
נמאס לי כבר להתנצל על הרגשות שלי ונמאס לי לפחד מלומר איך אני
מרגישה ולהרגיש רע כי אני כביכול מלחיצה אותך כל הזמן.
אמא שלי אומרת שאני בחורה רומנטית.
אולי אני מהדור המיושן אבל אני מאמינה שאם מוצאים מישהוא
ומתחילים לפתח כלפיו רגשות אז לא בורחים, נלחמים עליו, נלחמים
על הלב שלו. וזה מה שניסיתי לעשות וטעיתי.
הטעות שלי היא שלא שמתי לב שאתה לא נלחם על הלב שלי.
אמרת שנבהלת מעצמת הרגשות אבל אני כבר לא קונה את זה .
בהודעה האחרונה שקיבלתי ממך אמרת שאתה לא מוכן שאני אשאל כל
יום אותה שאלה, אבל אף פעם לא נתת לי תשובה חד משמעית וכל הזמן
הזה, קיוויתי שתופיע במפתן הדלת שלי ותתחנן שאסלח לך ואקבל
אותך בחזרה. אבל דברים כאלה קורים רק בסרטים. במציאות זה כבר
יותר נדיר.
אז אני נפרדת ממך בכאב והפעם סופית.בהודעה האחרונה ששלחתי
אמרתי שאני אוהבת אותך. אני מקווה שזה נכון.
ביאליק אמר "אומרים אהבה יש בעולם מה זאת אהבה?"
אוי כמה שהוא צודק...